ת"ד 6989-02-13 מדינת ישראל נ' אדרי

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מהאשמה המיוחסת לו, וזאת מחמת הספק.

על פי עובדות כתב האישום, יוחסה לנאשם אחריות לתאונת דרכים מיום 15.9.2011, בה נפגע מר סובחי שמאלי, אשר רכב על אופנועו והתנגש ברכב מסוג משאית סמי-טריילר, בה נהג הנאשם.

בין הצדדים אינן מחלוקת של ממש אודות נסיבות התאונה, אשר התרחשה בעת שהמשאית פנתה שמאלה וחצתה כביש דו נתיבי בו הגיע האופנוע במהירות העולה על המותר.

גרסתו של הנאשם הייתה:

"באותו יום כשהגעתי לצומת על מנת לפנות שמאלה, פניתי אני מכיר את הצומת הזה הרבה, לפעמים גם 3 פעמים נוסע בגלל מקום עבודה של העסק שאני עובד בו. אני מכיר את התמרורים וכל השדרה. לקחתי הכל בחשבון, פניתי שמאלה, התחלתי לפנות שמאלה, לא ראיתי שום דבר כלום לא בא מולי, הכביש היה נקי. כשאני פונה אני עושה את הפעולות הנדרשות מנהג להסתכל במראות גם במראה הימנית וגם בשמאלית בזמן שסיימתי את הצומת הרגשתי חבטה".

גרסת הנהג המעורב מר שמאלי הייתה דומה:

"הייתי נוסע באופנוע, יצאתי מעכו לכיוון הקריות. נסעתי במסלול צד ימין, ראיתי את המשאית מגיעה מעין המפרץ לא עצרה בצומת, הייתי קרוב לצומת לא זוכר כמה. כשבית המשפט מבקש ממני להיזכר בכל זאת שואל אותי אם מדובר ב -20 מטרים, 100 מטרים או חצי קילומטר, אני לא זוכר. הוא לא נתן לי זכות קדימה ונכנסתי בו. פגעתי בו בצד ימין מאחורה."

השאלה שבמחלוקת היא, אפוא, אחת בלבד: האם היה על הנאשם לתת זכות קדימה לאופנוע שהגיע בנתיב הנגדי.

ראשית, מבין שתי הגרסאות, אני מעדיף את גרסת הנאשם על גרסת מר שמאלי. הנאשם הותיר עליי רושם חיובי ומהימן ועמד על גרסתו מול חקירתו הנגדית של ב"כ המאשימה. לעומתו מר שמאלי העיד בצורה מתחמקת, טען כי נהג במהירות נמוכה שאינה עולה עם המימצאים ותשובתו כי אינו יכול לומר באיזה מרחק הבחין במשאית, האם 20 מ' אן חצי ק"מ, אינה סבירה.