ת"ד 6656-02-14 מדינת ישראל נ' הורביץ

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש וגרימת נזק, והכל בניגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה ותקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

2.כמתואר עלי כתב האישום, נהג הנאשם ביום 25.10.13, אחה"צ, אוטובוס ציבורי בדרך נמיר בתל אביב, מדרום לצפון, והתקרב לצומת עם רחוב על פרשת דרכים, זאת על מנת לבצע פנייה ימינה למזרח.

אתה עת, עמד יעקב הולנדר (להלן: "הנהג המעורב"), מצד שמאל של רכבו, שחנה צמוד למדרכה הימנית ברחוב פרשת דרכים. נטען כי הנאשם נהג בקלות ראש, בכך שלאחר פנייתו ימינה בצומת האמור, לא שם ליבו לדרך, נצמד יתר על המידה לרכבו של המעורב ועקב כך נמחץ הנהג המעורב בין דופן ימין של האוטובוס לרכבו.

כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג המעורב חבלות של ממש, בדמות שבר פתוח בשוק שמאל, אשר הצריך קיבוע בניתוח ואשפוז.

3.במסגרת הטיעונים לעונש, העיד הנהג המעורב לעונש, מטעם התביעה.

מר הולנדר סיפר כי נגרמו לו 6 שברים בשוק שמאל, שבר פתוח, שכתוצאה ממנו נקרעו רצועות שריר ועצבים וכנראה שיזדקק לניתוח נוסף.

הושתלה פלטינה במהלך הניתוח שעבר, ונגרמו לו, לאשתו ולבתו אף נזקים נפשיים, שכן האחרונות נכחו באירוע. עוד סיפר המעורב, שנזקק מספר חודשים לכיסא גלגלים, קביים ועבר טיפולי פיזיותרפיה. הוגשו מסמכים רפואיים.

במהלך חקירתו הנגדית של המעורב עלה כי רכבו עמד, בעת האירוע, במקום אסור – אדום לבן, כשמנועו כבוי. עוד עלה שהמעורב עמד על הכביש בסמוך לתא המטען של הרכב וביקש להכנס בחזרה לרכבו דרך דלת הנהג, או אז האוטובוס סטה ממסלולו ומחץ אותו כאמור. הוגשו תמונות ותרשים הבוחן.

4.התובעת המלומדת עמדה על נסיבות התאונה, העובדה שהנאשם הינו נהג ציבורי, אומנם עסקינן בנהג ותיק אך הנאשם נהג על אוטובוס תקופה קצרה של 3 חודשים. התובעת טענה כי המדובר בתאונת דרכים המערבת רשלנות גבוהה ובשים לב לעבר התעבורתי והחבלות שנגרמו למעורב – עתרה להשתת פסילה בפועל למשך 3 שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

5.הסנגור המלומד טען כי מתחם העונש ההולם בעבירות המיוחסות לנאשם, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה ותוצאותיה עומד על עונש שנע בין 6 חודשי פסילה בפועל ועד ל- 11 חודשי פסילה כאמור.

הסנגור טען והטעים כי הנאשם אוחז ברישיון נהיגה מזה 37 שנים, הרשעותיו התיישנו, תאונת הדרכים האחרונה המיוחסת לו נעברה לפני 30 שנה.

הנאשם נטל אחריות במיוחס לו, זאת בהזדמנות הראשונה מבלי שבתיק נשמעו הוכחות. עסקינן בעבירת רשלנות ולא הייתה כל כוונת זדון מצדו של הנאשם. התאונה נבעה מחוסר נסיונו של הנאשם בנהיגת אוטובוס. הנאשם צריך היה לתמרן את האוטובוס כאשר מצד אחד עמד רכבו של המעורב והפריע לו וכך התרחשה התאונה. הסנגור עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אב לשניים, בת סטודנטית שהנאשם תומך בה כלכלית, בן הסובל מאוטיזם, כדבריו, כמפורט במסמכים. הסנגור טען בדבר תרומת הרשלנות של הנהג המעורב, העמדת רכב כמפגע בדרך ועמידה על הכביש, דבר שתרם להתרחשות התאונה.

הסנגור ביקש שתנוכה הפסילה המנהלית שריצה הנאשם, וכי היתרה תסווג כך שחלקה העקרי יחול על אוטובוס ציבורי ותקופה קצרה יפסל הנאשם על רכב פרטי.

6.הנאשם הביע צער על מעשיו. הנאשם ציין כי עמד ברמזור, בדרך נמיר בפנייה ימינה וראה את הנהג המעורב עומד צמוד לרכב. לטענת הנאשם בתחנה עמד אוטובוס שבלט ועל כן נזהר שלא לפגוע בו "ובאלפית השנייה הזו, השליש האחורי של האוטובוס שלי פגע במר הולנדר לצערי הרב" – ע' 9, ש' 2-3.

7.הנאשם יליד 1955, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1977, לחובתו 16 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2006, בחובן שתי תאונות דרכים קודמות ישנות מאוד.

רוב רובן של ההרשעות הינן מסוג ברירות משפט. הנאשם כאמור מחזיק ברישיון נהיגה לאוטובוס משנת 2013, אך שלושה חודשים עובר לביצוע העבירות, מושא תיקנו.