ת"ד 6650-04-12 מדינת ישראל נ' אליה

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות כי ביום 21.3.2011 , סמוך לשעה 3:30 כאשר נהג רכבו בכביש 34 מבאר שבע לאשקלון סמוך ליישוב יושיביה, סטה עם רכבו לצד הדרך עלה על דרך כורכר, נתקל בעצים, והתהפך. כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשם והנוסע שישב עמו ברכב חבלות של ממש, ופונו לבית חולים סורוקה, לטיפול רפואי.

כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, נהיגה בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (סטיה מנתיב נסיעה) , גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה בהתאם לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, וגרימת חבלות של ממש עבירה בהתאם לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. הנאשם הורשע באופן מלא בכל עובדות כתב האישום והוראות החיקוק שבו.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה ציין בטיעוניו לעונש את הפציעות שנגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים לה גרם הנאשם: לנוסע שהיה ברכב עם הנאשם נגרמו פגיעות משמעותיות בדמות נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 20% ונכות אורטופדית בשיעור של 62%.

עוד ציין ב"כ המאשימה כי חוסר זהירותו של הנאשם הינו ברף הגבוה של חוסר הזהירות, זאת כפי שהתברר במהלך המשפט, שכן דרך נהיגתו של הנאשם בחוסר זהירות היא שגרמה לסטייה מהנתיב, לעלייה על הכורכר, ולהתהפכות של הרכב, כל זאת כאשר במועד התאונה, הנאשם היה נהג עם ניסיון מועט של שלוש שנות נהיגה בלבד.

התובע הפנה לפסק הדין בפרשת קרני (רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל) שם נקבע כי כאשר המדובר בתאונה בעלת פוטנציאל לתאונה קטלנית עם פגיעות גוף קשות, העונש ההולם הוא מספר חודשי מאסר בפועל וכן ענישה של פסילה ממושכת לתקופה של מספר שנים.

התובע הפנה עוד לתיק ת"ד 20824/07 גזר דין מיום 2.7.13 של כב' השופטת עדי במביליא מבית משפט השלום לתעבורה בנצרת, ולפסיקה הענפה של בית המשפט העליון שנסקרה באותו גזר דין.

התובע עותר לענישה שתכלול רכיב של מאסר בפועל גם אם בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה ארוך ומרתיע, פסילה ארוכה שלא תפחת מ- 6 שנות פסילה, פסילה על תנאי וקנס כספי.

התובע מציין כי הגם שהתביעה לא הודיעה בתחילת ההליך כי מתכוונת היא לבקש ענישה הכוללת מאסר בפועל, הואיל והנאשם מיוצג, ולאור עמדת הפסיקה לעניין הענישה הראויה בעניינו הכוללת רכיב מאסר בפועל, פוטנציאל המאסר הוסבר מן הסתם לנאשם באמצעות בא כוחו המייצג אותו בהליך זה, ולכן לשיטת המדינה אין להימנע מלהטיל עליו מאסר בפועל.

התובע הגיש לבית המשפט את גיליון הרשעות התעבורה של הנאשם הכולל 2 עבירות תעבורה מסוג ברירת משפט.

מנגד טוען ב"כ הנאשם כי אין לקבל את המסמכים שהגישה התביעה לעניין הוכחת מצבו הרפואי של הנפגע אשר היה ברכב יחד עם הנאשם, שכן בניגוד להוראות פקודת הראיות הם הוגשו שלא באמצעות עורכם, ומבלי שנערכה חקירה נגדית שתסייע לקביעה שיפוטית בדבר אימות תוכנם.

הסניגור מציין כי הנאשם עצמו נפגע בתאונה והוא סובל מ-16% נכות צמיתה, כאשר עובר לתאונה היה הנאשם אדם בריא בגופו, ספורטאי, וניהל אורח חיים פעיל, ואילו מאז התאונה חייו הסדירים נגדעו, זאת בשל פגיעת הראש שספג, דבר המשפיע על תפקודו היומיומי.

עוד מציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם הביע את צערו על קרות התאונה ועל תוצאותיה.

עם זאת, הואיל ובזמן התאונה הוא נפגע בראשו, הוא סבל מאיבוד זיכרון לרגע התאונה, ומאז הוא אינו זוכר את הגורם לקרות התאונה. הנאשם סבר כי אינו אחראי לקרות התאונה בשים לב גם לעברו התעבורתי הקל מאוד, לשיטת ההגנה, (2 עבירות מסוג ברירת משפט), ועל כן ניהל הליך זה.

הסניגור מבקש להקל בעונשו של הנאשם, בשל העובדה כי הוא כבר נענש בידי שמיים, כאשר הפגיעה ממנה הוא סובל תלווה אותו לכל ימי חייו ותשפיע עליו ככל הנראה גם במישור הכלכלי. הנאשם משתכר כיום שכר מינימום ואינו מסוגל לרכוש השכלה גבוהה או מקצוע, מעבר להשכלה התיכונית אותה רכש טרם התאונה, וזאת בשל פגיעת הראש ממנה הוא סובל. ב"כ הנאשם מבקש כי בית המשפט ייקח נתונים אלו בחשבון במיוחד לצורך קביעת רכיב הקנס, בעונשו של הנאשם.

הסניגור עותר לענישת המינימום הקבועה בחוק דהיינו שלושה חודשי פסילה, וקנס מינימלי ע"פ שיקול דעת בית המשפט. הסניגור מציין כי התביעה לא הודיעה בתחילת ההליך כי היא מתכוונת לעתור לעונש של מאסר בפועל, ועל כן טוען כי מנועה המדינה לעתור לעונש זה.