מדינת ישראל נ' יגודייב

1.ביום 17.5.13 נהג הנאשם כשהוא שיכור ברחוב מפרץ שלמה בחולון והתקרב לצומת עם רחוב שרת. הנאשם חצה את הצומת המרומזר בעוד האור ברמזור בכיוון נסיעתו אדום ופגע במעקה ברזל שהוצב במקום. כתוצאה מכך, נחבל הנאשם חבלה של ממש והרכב והמעקה ניזוקו. הנאשם נדרש לבצע בדיקת דם לגילוי שכרות אך סירב. הנאשם כפר במיוחס לו אך בשלהי הליך ההוכחות חזר בו מכפירתו בכל הנוגע לתאונה ( נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש) והכרעת הדין, בה הורשע הנאשם, התמקדה בעבירה של נהיגת רכב בשכרות מכוח סירוב להיבדק.

טיעוני הצדדים

2.המאשימה מדגישה את המסוכנות העולה מן העבירות בהן הורשע הנאשם בנסיבות בהן בוצעו ואת וותק הנהיגה הקצר של הנאשם בעת ביצוע העבירות ( נוהג משנת 2011 ללא הרשעות). נוכח הסיכון שיצר הנאשם לעצמו ולציבור המשתמשים בדרך, עותרת המאשימה להטיל על הנאשם ענישה הכוללת רכיבי מאסר ומאסר מותנה, פסילה ממושכת ורכיבי ענישה נלווים.

3.ההגנה טוענת כי בהליך זה נמצא כי הנאשם שיכור מכוח חזקה שבדין אך לא הוכחה כל השפעה שהייתה, אם בכלל, לאלכוהול על אופן נהיגתו. בנסיבות אלה נטען כי אשמו של הנאשם נמוך מזה של מי שנהג בשעה שהוכחה ההשפעה של האלכוהול על גופו ואופן נהיגתו. ההגנה תומכת עמדתה זו בשני פסקי דין: האחד, פ"ל 1657/08 מדינת ישראל נ' מהצרי ( 5.3.14) והאחר, עפ"ת 24784-05-12 קל נ' מדינת ישראל ( 7.6.12) ( להלן: עניין קל). בעניין קל הטיל בימ"ש על המערער מחצית מפסילת המינימום ( שנת פסילה) לאחר שנמצאו בגופו שרידי סם אך לא הוכחה השפעת סמים על נהיגתו.

דיון והכרעה

4.אפתח ואומר כי לטעמי פסקי הדין שהציגה ההגנה בטיעוניה לעונש אינם משכנעים בהיבט של קביעת מתחם ענישה שתחילתו, לשיטת הסנגור, בשנת פסילה בפועל ורכיבי ענישה נוספים. הטעם לכך הוא שמתחם העונש ההולם נקבע על פי נסיבות ביצוע העבירה. במקרה זה הנאשם נהג כשהוא שיכור וגרם בקלות ראש לתאונה בה נחבל חבלה של ממש וגרם נזק לרכוש. נסיבות אלה אינן דומות לנסיבות בפסקי הדין שהציגה ההגנה לתמיכה בעמדתה.

5.כאמור, בעניין קל ראה בית המשפט המחוזי הנכבד שיקול לקולא בכך שלא הוכחה השפעת סם בפועל על הנהג. עם זאת, לצד פסיקה זו ניתן למצוא פסיקה של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון שמהם עולה מסקנה אחרת ולפיה גם מקום בו הוכח פוזיטיבית כי לא הייתה השפעה בפועל של אלכוהול או סם על הנהג, לא יהיה בכך כדי להצדיק סטייה, או לפחות סטייה משמעותית, מפסילת המינימום לעבירה של נהיגת רכב בשכרות. פסקי דין אלה, שיובאו להלן, יפים לענייננו מקל וחומר. לטעמי, מצבו של נאשם שגרם בנהיגתו קלת הראש לתאונה בה נפגע וכתוצאה מכך לא נבדקה השפעת אלכוהול על גופו אינו יכול להיות טוב ממצבו של מי שנהג ולא גרם לתאונה אך סירב לבצע בדיקת שכרות. תוצאה אחרת תוביל לכך ש'חוטא יוצא נשכר'. להלן מספר פסקי דין המדגימים את שצוין לעיל:

• רע"פ 6720/08 זמיר נ' מדינת ישראל (17.8.08) אושרה פסילת רישיון למשך 20 חודשים לנהג שסירב לבצע בדיקת נשיפה אך ביצע מבחן מאפיינים בהצלחה.

• רע"פ 6661/14 קוליה נ' מדינת ישראל (9.1.15) אושר עונש פסילה בת 24 חודשים בניכוי פסילה מנהלית למי שהורשע בעבירה של נהיגת רכב בהשפעת סמים מכוח סירוב כאשר מבחן המאפיינים שבוצע העלה מסקנה כי לא ניתן לקבוע השפעת סם ובנסיבות של צריכת סם על רקע רפואי.

• עפ"ת 35585-06-14 גל בר נ' מדינת ישראל (26.1.15). באותו עניין העמיד בימ"ש את עונש הפסילה על פסילת המינימום ( 24 חודשים) למי שהורשע בעבירה של נהיגת רכב בשכרות סמים כאשר לא בוצעה בדיקת מאפיינים. בית המשפט קובע כי באי ביצוע בדיקת מאפיינים נשללה מן המערער אפשרות להוכיח כי השפעת הסם עליו הייתה מינורית וכפועל יוצא היה עשוי בית המשפט להסתפק בפסילת המינימום לעבירה.

   

  6. לעיל ראינו כי גם מקום בו נקבע באופן פוזיטיבי כי לא הייתה השפעה של אלכוהול או סם על נהיגתו של הנהג, לא ראה בכך בית המשפט טעם לסטות, לפחות לא באופן ניכר כפי שמבקש הסנגור, מפסילת המינימום. אם כך נקבע מקום בו מוכח באופן פוזיטיבי היעדר השפעה הרי שמסקנה זו יפה מקל וחומר מקום בו הנאשם גורם נהיגתו קלת הראש לתאונה ושולל למעשה את יכולתה של המשטרה לבדוק את השפעת האלכוהול על גופו סמוך לתאונה.