ת"ד 5839-10-11

מתחם עונשי נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בדרך של עבודות שירות ופסילה לתקופה שבין 18 ח' לבין 36 ח'.

בחנתי מכלול טיעוני הצדדים וכן נסיבות התאונה.

בנוסף, הובאה בפני עמדת הנפגעים לפיה ביקשו שלא ליטול חלק בהליך השיפוטי. יש לכבד עמדה זו שהרי יש להניח כי עליהם להקדיש מיטב זמנם ומאמציהם לשיקומם. למרבה הצער, תוצאות התאונה קשות ומדובר בפציעות המותירות נכות.

רף הענישה המוטל על הנאשמת, לא יוכל להשפיע על הקלת כאביהם של הנפגעים או להביא להשבת מצבם הגופני/ נפשי לקדמותו. הוגשו בפני מסמכים רבים אשר הוכנו כתיעוד רפואי לקראת הליך אזרחי ומטבע הדברים יש לראותם בפרספקטיבה זו. אין ספק כי הנאשמת והמעורבים כאחד, נפגעו פגיעה גופנית ונפשית ברף גבוה.

מטבע הדברים – תסקיר שירות המבחן אשר הונח בפני, עוסק בשאלת ענישת הנאשמת. מתסקיר זה, ומשאר מסמכים אשר הונחו בפניי, עולה כי, לנאשמת היום 100% אחוזי נכות. לנאשמת מגבלת ניידות וכן נמצאת בטיפול פסיכיאטרי. במצב עניינים זה, שליחתה לריצוי מאסר, לא תשיג את המטרה העונשית.

בפני הונח תיעוד רפואי ובו סקירת מצבה הנפשי של הנאשמת. מטעמי צנעת הפרט, לא ארחיב בנושא זה. כל שניתן לציין הוא, כי הנאשמת אובחנה כסובלת מדיכאון אקטיבי ובחלק מן הזמן אובחנה כסובלת מאובדנות.

מאז התאונה ועד היום נמצאת בטיפול נפשי, כולל תרופתי. זאת בנוסף לטיפולים שיקומיים (פיזיים, אשר חלקם לא צלח).

בתיק זה התקיימו דיונים רבים, עניין שאפשר לי "תצפית ממושכת" על הנאשמת.

בנקודת זמן זו שוכנעתי כי אכן, אף היום, בחלוף זמן ניכר מן האירוע, זקוקה להמשך טיפול נפשי של ממש.

בנסיבות אלו, ולאור אחוזי נכותה הגבוהים, יש להימנע מהטלת מאסר בפועל.

בנוסף, ניתן משקל להיותה אם לקטין אשר מאובחן כנמצא בספקטרום האוטיסטי.

הריני שבה ומפנה עניינה של הנאשמת לשירות המבחן, כדי לבדוק האפשרות לביצוע הליך גפ"ן – גישור פוגע – נפגע, למול נפגעי התאונה.

לפיכך: