מדינת ישראל נ' פלוני

בהתאם למצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, (להלן – החסד"פ") אני מודיעה כי זיכיתי את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן – "פקודת התעבורה") ועבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה וגרימת תאונת דרכים בניגוד לתקנות 67(א) ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961. (להלן – "תקנות התעבורה").

    

   על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.8.21 נהג הנאשם את רכבו באשקלון, ברשלנות, לא איפשר להולכת הרגל לחצות את הכביש בבטחה במעבר חצייה משמאל לימין כיוון נסיעתו, פגע בה וגרם לה חבלה שהצריכה טיפול רפואי.

    

2. הנאשם בתשובתו לכתב האישום הודה בנהיגה ברכב במקום ובזמן המצוינים בכתב האישום, הודה כי הולכת הרגל חצתה את הכביש במעבר חציה, כפי שנטען, הודה כי נחבלה בתאונה, הודה בתוצאות התאונה, אך כפר בכך שנהג ברשלנות וכפר באחריותו לגרימת התאונה.

    

3. בהעדר מחלוקת ביחס לנתונים העובדתיים הנלמדים מחומר החקירה הקיים בתיק, הסכימו הצדדים להגשת כל חומר החקירה כולו, ללא צורך בשמיעת העדים.

4. המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם, טענה כי הולכת הרגל התקרבה למעבר החציה בהליכה, שדה הראיה פתוח ממרחק של 28.2 מ' והיה על הנאשם להבחין בה ולמנוע התאונה. המאשימה ציינה כי הנאשם בחקירתו במשטרה לא ידע ליתן הסבר מדוע לא הבחין בהולכת הרגל. המאשימה ציינה כי הבוחן המשטרתי קבע שהגורם לתאונה הוא הנאשם שהתקרב למעבר החציה וכשל מלהבחין בהולכת הרגל. דוח הבוחן הוגש בהסכמה, מסקנותיו לא נסתרו ועל כן יש להרשיע הנאשם עם פי מסקנות הבוחן. לדברי המאשימה הנאשם הודה שלא האט את מהירות נסיעתו כפי שמחוייב על פי חוק, טענתו כי הולכת הרגל הוסתרה על ידי קורת רכבו נשללה על ידי הבוחן המשטרתי מה גם שאין בטענה זו כדי לשמש הגנה, שכן אם שדה הראיה לעבר מעבר החציה מוגבל, על הנאשם לקחת זאת בחשבון ולהתאים מהירות נהיגתו. לדברי המאשימה , לנאשם היה זמן רב כדי להגיב ולמנוע את התאונה בהתחשב בשדה הראיה ובמהירות נסיעתו. לפיכך, לשיטת המאשימה – היא עמדה בנטל הראייתי הדרוש להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.