ת"ד 534-12-13 מדינת ישראל נ' קריחלי

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום חמור, שעניינו, גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.5.13, בשעה 09:00 לערך, נהג הנאשם ברכב בחולון, ברחוב ששת הימים, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו בסמוך לבנין מספר 4, פגע בהולך רגל, מר עובדיה יחזקאל, יליד 1939, שחצה אותה שעה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם והספיק לחצות כמחצית מרוחבו, פגע בו והפילו לכביש.

כתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל בראשו וכן, נחבל בגופו חבלות של ממש – איבוד הכרה, שברים ברגליים ובקרסוליים, שברים בזרוע, קרע נרחב בקרקפת, נזקק לניתוחים ולתקופת אשפוז ושיקום וסובל ממגבלות רפואיות עד היום.

ביום 15.9.14, הודה הנאשם באחריותו לגרם התאונה שבנדון, הורשע ולבקשת בא כוחו, בהסכמת המאשימה, תוך הצהרה כי אין בכך כדי לחייבה לעניין עמדתה העונשית בתיק, נשלח אל שירות המבחן, שהתבקש ליתן תסקיר בעניינו וכן, לבחון התאמתו לביצוע עבודות לתועלת הציבור.

בתסקיר, פורטו בקצרה נסיבותיו האישיות של הנאשם והושם דגש על לקיחת אחריות מצדו, על האירוע נשוא כתב האישום ותוצאותיו הקשות, הבעת חרטה וצער עמוק על הפגיעה בהולך הרגל ונקבע כי הוא אדם נורמטיבי ומתפקד. לפיכך, המליץ שירות המבחן על עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות וצו של"צ למשך שנה, שיאפשר לנאשם להשתלב בקבוצה טיפולית ייעודית לנהגים, שפגעו באחרים.

ביום 29.12.14 טענו הצדדים לעונש, כמפורט בפרוטוקול והמאשימה הציגה ראיותיה – חוו"ד רפואית בעניינו של הולך הרגל, שסומנה תל/1 וכן, העידה את הולך הרגל ואשתו, הגב' עובדיה שושנה שסיפרו, על השינוי שחל בחייהם בעקבות פציעת הולך הרגל, שהפך מאדם עצמאי לנתמך על ידי אשתו.

כמו כן, הגישה ב"כ המאשימה מספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה באשר למתחם הענישה ההולם, במקרה שבנדון. בתמצית, טענה ב"כ המאשימה לעונש של מאסר בפועל ולו בעבודות שירות, פסילה בפועל שלא תפחת מ-3 שנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס כספי ופיצוי לנפגע.

ההגנה טענה לעונש והגישה אסופה של פסקי דין, לתמיכה בטיעוניה באשר למתחם הענישה ההולם, במקרה שבנדון ובתמצית, עתר ב"כ הנאשם לעונש של פסילה שלא תעלה על 11 חודשים וכן ביקש כי בית המשפט יימנע כליל מעונש של מאסר בפועל ולכל היותר, יטיל על הנאשם עבודות לתועלת הציבור.

דיון והכרעה

הנאשם נותן את הדין על גרם תאונת דרכים על חבלות של ממש, כאשר מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין וכפי שנקבע בע"פ 2918/13 דבס נגד מדינת ישראל:

בית המשפט נדרש לקיים בחינה תלת-שלבית לצורך גזירת העונש: בשלב הראשון עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי-אובייקטיבי. לשם כך עליו להתחשב בארבעה שיקולים: (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; ו-(4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט לחוק (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין). בשלב השני נדרש בית המשפט לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40ד ו-40ה לחוק (סעיף 40ג(ב) לחוק). ככל שלא מצא בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, שבגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.... בעוד שהשלב הראשון משקף אמת מידה נורמטיבית-אובייקטיבית, שני השלבים האחרים מביאים בחשבון את מאפייניו הסובייקטיביים-אישיים של הנאשם".

הערך החברתי ומידת הפגיעה

הערך החברתי שנפגע, כתוצאה מנהיגתו חסרת הזהירות של הנאשם, הנו הערך של שמירה על שלמות גופו ובטחונו של אדם, ערך אותו מצווה כל פרט בחברה לשמר ולקדש.

ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל, נאמר: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים...לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

נוכח חומרת החבלות הגופניות שנגרמו להולך הרגל, כמתואר בכתב האישום וכעולה מדבריו בבית המשפט, כראיות לעניין העונש ויודגש, מבלי שניתן משקל ממשי לאמור ב-תל/1 בהקשר לקביעת אחוזי נכות להולך הרגל, הרי שמדובר בפגיעה ממשית, שיש בה כדי להשפיע על מהלך חייו של הולך הרגל ומשפחתו, עד היום. אחרי תקופת אשפוז ושיקום של כ-4 חודשים, נאלץ הולך הרגל להסתייע באשתו בפעולות יומיומיות ושגרתיות, בשל המגבלות הרפואיות מהן הוא סובל ולטיפול בכדורים משככי כאבים.