מדינת ישראל נ' ז'

ביום 17.7.17 הודה הנאשם בכתב האישום המיוחס לו, זאת לאחר שחזר בו מן הכפירה, ולאחר שהתייצבו העדים לצורך ניהול דיון ההוכחות.

כתב האישום בו הודה הנאשם מייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש, אשר גרמה לחבלה של ממש, זאת בניגוד לעבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ביחד עם סעיף 38(3) לפקודה, סמלי סעיף 2011 ו-2009 בהתאמה וכן אי מתן זכות קדימה להולכי רגל החוצים במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, סמלי סעיף 5428 ו-2009 בהתאמה.

עובדות כתב האישום מציינות כי בתאריך 17.3.16 בשעה 19:40 נהג הנאשם ברכבו בעיר חולון ברחוב אילת והתקרב לבית מספר 62.

הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך ולא הבחין מבעוד מועד בהולך רגל אשר חצה את מעבר החצייה מימין לשמאל עם כיוון נסיעתו, מנע ממנו המשך סיום החצייה בבטחה, ופגע בו.

כתוצאה מן התאונה נחבל הולך הרגל חבלה של ממש בדמות שברים בצלעות, שבר בסטרנום, שבר בחולייה, דבר אשר הצריך ניתוח.

בהמשך להודאה זו של הנאשם ומאחר והנפגע היה באולם בית המשפט ביקשה באת כוח המאשימה להעיד את נפגע העבירה במסגרת ראיות התביעה לעונש על פי סעיף 187א לחסד"פ.

ראיות לעונש:

מטעם המאשימה העיד המעורב אשר נחבל, מר ע.ש., אשר העיד כי מיד לאחר התאונה נלקח לבית החולים, סבל מכאבים איומים, ולאחר כ-4 ימים נותח במהלך 4 וחצי שעות.