ת"ד 3240-04-14 מדינת ישראל נ' גלזמן

1. הנאשם עומד לדין בגין עבירות של אי מתן אפשרות להולכת רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, נהיגה בקלות ראש שגרמה חבלה לאדם ונסיעה לאחור בחוסר זהירות – בניגוד לתקנות 67(א) ו- 45(1) לתקנות התעבורה וסעיפים 62(2) ביחד עם 38(2) לפקודת התעבורה.

2.למקרא כתב האישום, עולה כי הנאשם נהג רכב פרטי ביום 24.10.13, בשעה 09:45 בבוקר, ברחוב אסתר המלכה בתל אביב, כביש עירוני, ממערב למזרח, חלף בצומת עם רחוב ריינס ועצר את רכבו. ברחוב ריינס מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה, רוחב הכביש במעבר כ- 7 מטרים.

אותה שעה חצתה הגב' י' ג', ילידת 1942, במעבר החצייה מאחורי כיוון נסיעת הנאשם.

נטען כי הנאשם נהג בקלות ראש, בכך שהסיע רכבו לאחור, בלי לנקוט באמצעי הזהירות למניעת פגיעה או סיכון, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא אפשר להולכת הרגל לחצות במעבר בבטחה, המשיך בנסיעתו ופגע בה, לאחר שהספיקה לחצות מחצית מרוחב הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל.

3.בקצירת האומר, טענת ההגנה כי הנאשם אכן נהג במקום ובזמן, הסיע רכבו לאחור לתוך רחוב ריינס, על מנת להחנות רכבו בחניה שבמקום, השייכת למקום עבודתו. עצר במעבר החצייה והולכת הרגל היא זו שנתקלה ברכבו. אליבא דהגנה, הולכת הרגל אחזה בידיה קפה וקרואסון והביטה ימינה, בעת הליכתה במעבר, במקום להסתכל ישר, על כן נתקלה ברכבו של הנאשם, שעמד במקום, ומכאן אין לייחס לו אחריות לקרות התאונה.

פרשת התביעה

4.הולכת הרגל, הגב' י' ג', העידה כי ביקשה לחצות את מעבר החצייה שבמקום, "הסתכלתי לצד ימין, עצר לי טנדר עם בחור נחמד ונופפתי לו עם היד (העדה מדגימה) כתודה רבה, הורדתי רגל מהמדרכה למעבר החצייה וכשהייתי פחות או יותר בקו השני או השלישי וכשהפנים שלי עדיין מופנות לכיוון הנסיעה, ימין, ממערב למזרח, ובאותו רגע פגעה בי מכונית. מצאתי את עצמי על הרצפה. מעוצמת המכה עפו לי כתרים מהחלק העליון של הפה, כף רגל ימין היתה לגמרי מעוכה וכשעמדתי כשהצלחתי להתיישר, ראיתי שפגעה בי מכונית. לא הבנתי מאיפה מגיעה המכה הזאת. כשהגב של המכונית פוגעת בי. הוא נסע ברוורס וגב המכונית פגעה ברגל ימין. החלק האחורי של המכונית פגע בי" – ע' 4.

העדה ציינה כי סירבה להתפנות עת הגיע אמבולנס למקום, שכן רצתה להגיע לרופא השיניים ולאחר מכן פנתה למשטרה ולביה"ח איכילוב. (ראו בין היתר ת/1, ת/3).

5.בחקירתה הנגדית ציינה העדה כי הרכב שעצר לה היה רכב סטיישן גדול בצבע לבן, שהגיע מימינה. אחזה בידה כוס קפה וביד השנייה קרואסון, היתה בדרכה להרצאה וחיכו לה 50 אנשים. נופפה לרכב עם היד בה אחזה את כוס הקפה.

ציינה כי עוברת את המעבר הזה 10 פעמים ביום ומסתכלת בדרך כלל ימינה, כי משם מגיעה התנועה.

הסנגור הטיח בעדה שלא הסתכלה ישר, אלא רק ימינה והעדה השיבה: "וודאי שהסתכלתי ישר. אתה מסתכל ימינה ואז מסתכל ישר. אבל אנחנו מדברים על מומנטום כשאני מסתכלת ימינה ופוגע בי משהו בו זמנית. (העדה מדגימה כשהיא מביטה לימין ורגלה הימנית קדימה ומקבלת מכה מצד שמאל)" - ע' 7, ש' 1-3.