ת"ד 3219-08-14 מדינת ישראל נ' זלצר

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בגרימת תאונת דרכים עת פגעה בהולך רגל קטין כבן 6 שנים אשר חצה את הכביש במעבר חצייה. לאירוע נסיבות מחמירות באשר הנאשמת נהגה בנתיב הימני, הולך הרגל חצה משמאל לימין והמגע עם רכב הנאשמת היה בנתיבה, כלומר, לאחר שהילד חצה למעלה ממחצית הכביש.

זאת ועוד, על פי האמור בעובדה 4 לכתב האישום, רכב אשר נסע בנתיב השמאלי , עצר לפני מעבר החצייה לכדי לאפשר החצייה, ואילו הנאשמת המשיכה בנסיעה תוך שעוקפת הרכב העוצר מימינו.

בנסיבות אלו, חסד עשתה התביעה עם הנאשמת שעה שהגבילה טיעונה העונשי לפסילה של 6 חודשים בלבד.

מתחם עונשי ראוי הינו בין 9 חודשים לבין 18 חודשי פסילה.

בטיעוני הצדדים הופניתי לחומר החקירה אשר הונח בפניי במלואו ומתברר כי שני קטינים חצו את הכביש כאשר אחד מהם מחזיק בידו משחק אלקטרוני, אחד מהם הצליח לחצות בלא פגע, ואילו, האחר (****), נפגע פגיעה קלה על ידי רכבה של הנאשמת.

הסנגוריה מבקשת להקל בעונשה של הנאשמת ככל האפשר.

לטעמה, אין לפסול רישיון נהיגה כלל ולכל היותר יש לגזור פסילה בת חודש (ראה טיעוני הסנגוריה מיום 13.5.15).

הסנגוריה הוסיפה ושלחה טיעונים בכתב שמטרתם הגעה למסקנה כי מתחם העונשי הראוי הינו כפי עתירת ההגנה דלעיל.

למען הסר ספק אציין כי בסעיפי האישום פסילת מינימום אשר לא מצאתי מקום לסטות ממנו.