ת"ד 3088-08-14 מדינת ישראל נ' כהן

הנאשם הורשע על פי הודאתו באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של אי מתן זכות קדימה להולכת רגל במעבר חצייה, עבירה לפי 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, בנהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, הכול תוך גרם חבלה של ממש בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 12/2/14, נהג הנאשם ברכב בבני ברק, התקרב למעבר חצייה בצומת הרחובות בן זכאי והירש ופגע בהולכת רגל אשר חצתה את מעבר החצייה משמאלו.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל גב' גוט אלגרה ילידת 1933 חבלה של ממש, על פי כתב האישום בכך שנגרמו לה שברים בעצמות הבושת.

ביום 25/12/14 טענו הצדדים בפני לעונש. ב"כ המאשימה ביקשה לעדכן במצבה הרפואי של הולכת הרגל לאחר ששוחחה טלפונית עם בתה של הולכת הרגל בטרם הדיון ומסרה מפיה כי הולכת הרגל עדין סובלת לדבריה מכאבים, כלשונה של הבת אין מדובר "באותו בן אדם", הולכת הרגל מטופלת באופן פסיכיאטרי מאחר והיא מפחדת לצאת לבדה מביתה. לדברי הבת עד לתאונה היתה הולכת הרגל אישה עצמאית, למרות גילה המתקדם ולאחר התאונה ועד היום היא נעזרת במשפחתה באופן מלא וחייה השתבשו.

בשלב זה של הדיון ביקשה התובעת לאחר התנגדות הסנגורית להצגת הדברים כעדות שמיעה, לדחות את הדיון על מנת לזמן את הולכת הרגל להעיד כחלק מהשלמת הטיעונים לעונש.

לבקשתי, שוחחה התובעת מחוץ לאולם עם בתה של הולכת הרגל ועידכנה אותה בזכויותיה כנפגעת בין השאר בזכותה להתייצב בבית המשפט ולהעיד במסגרת טיעונים לעונש, ובהמשך לכך נדחה הדיון להיום.

אתמול בשעות אחה"צ התקבלה הודעה מאת ב"כ המאשימה על פיה הולכת הרגל מוותרת על זכותה להתייצב בפני בית המשפט ולהעיד.

הוגשה בפני, במסגרת טיעוני המאשימה לעונש, תעודה רפואית אחת של הולכת הרגל, סיכם מחלה מיום 16/2/14 על פיה עולה כי הנפגעת הגיעה לבית החולים ביום 12/2/14, שוחררה ביום 16/2/14 כאשר האבחנה באשפוז היתה "שברים בעצמות הבושת", אשפוז להשגחה ואיזון הכאב וכן הנפגעת שוחררה לביתה ללא אירועים חריגים במהלך האשפוז, והומלצה למנוחה ובהמשך לדריכה מלאה ולפזיותרפיה.

בנוסף, הומלץ כי הנפגעת זקוקה לטיפול בשילוב משככי כאבים מסוגים שונים וכן למסגרת שיקומית.

הנאשם נוהג ברכב משנת 1967 ללא כל הרשעות קודמות מכול סוג שהוא בתעבורה או בפלילים.