ת"ד 2913-09-13 מדינת ישראל נ' ארסלן

1.כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפקרה לאחר פגיעה בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה) ואי ציות לתמרור עצור, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה).

2.בישיבת המענה ביום 10.02.15 כפר המבקש במיוחס לו בכתב האישום, אך הוסיף כי בכוונתו לטעון כי ננקטה ביחס אליו אכיפה בררנית ובעניין זה תוגש בקשה נפרדת. ביום 15.02.15 הגיש המבקש בקשה להורות למשיבה להעביר לעיונו רשימת תיקים שהוגשו לבית המשפט, במחוז דרום, בין השנים 01.01.10 ועד 01.01.13 שעניינם עבירות לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה או עבירות לפי סעיף 64א(א) או 64א(ב) לפקודת התעבורה וזאת על מנת שיהיה באפשרותו להוכיח את טענתו לאכיפה בררנית. כמו כן עתר המבקש כי המשיבה תנמק מהם הקריטריונים ו/או הקווים המנחים אותה באבחנה בין עבירת ההפקרה על פי פקודת התעבורה לבין העבירה של עזיבת מקום התאונה לפי תקנות התעבורה.

3.המשיבה בתגובתה ביקשה לדחות את בקשת המבקש תוך שהיא מפנה לתגובתה (אותה צירפה) בתיק ת"ד 4535-09-12 (בית משפט השלום לתעבורה בב"ש) מדינת ישראל נ' טריפונוב (להלן – עניין טריפונוב) בו נדחתה בקשה דומה שהגיש ב"כ המבקש (בשמו של נאשם אחר, כמובן). בתגובתה סקרה המשיבה באריכות את הפן המשפטי בכל הקשור לעבירות ההפקרה וכן את היחס בין עבירות אלה לבין סעיף 62(7) לפקודת התעבורה ותקנה 144 לתקנות התעבורה, בכל הקשור לתכליות העומדות בבסיס כל אחת מן העבירות.

באשר לטענה לאכיפה הבררנית, כחלק מטענה להגנה מן הצדק, הפנתה המשיבה להלכה הפסוקה בעניין זה, באשר לתחולתה המצומצמת של ההגנה, תוך שהיא מציינת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 4362-03-13 ברששט נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] להלן – עניין ברששט), בו נדחתה טענת המערער לאכיפה בררנית בהעמדה לדין בגין עבירות של הפקרה למול עבירות לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה. עוד הפנתה המשיבה לחובת המבקש להצביע על מקרים אחרים בהם התקבלו החלטות שונות על אף שמדובר היה בנסיבות דומות וככל שהמבקש אינו עומד בנטל זה אין מקום להכביד יתר על המידה על התביעה בבקשות העלולות לשאת עימן השלכות רוחב בלתי מבוטלות.

עוד הפנתה המשיבה להכרעת הדין של כבוד השופטת לביא בת"ד 1233/08 מדינת ישראל נ' פז אלחטן [פורסם בנבו] (להלן – עניין אלחטן), בו נטענה הטענה לאכיפה בררנית והמשיבה בדקה את המדיניות הכוללת ביחס להגשת כתבי אישום בכל הקשר לעבירות הפקרה ו/או עזיבת מקום התאונה ומצאה כי מדובר המדיניות הננקטת במחוז דרום זהה לזו שבמחוזות אחרים, למעט מחוז תל אביב.

לבסוף, הפנתה המשיבה להחלטת כבוד סגן הנשיאה, השופט דוד לנדסמן בעניין טריפונוב, אשר דחה את בקשת ב"כ המבקש להעביר לעיונו את המסמכים אותם הוא מבקש גם בבקשה שבפני, תוך הדגשה כי אין מקום להעלאת הטענה לאכיפה בררנית מבלי שיוצגו נתונים מצד המבקש המוכיחים זאת ותוך הדגשה כי גם אם קיימות מספר דוגמאות בהן הסתפקה התביעה בהעמדה לדין בגין עבירה לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה אין בכך כדי להוכיח את הטענה, בוודאי כשאין בפני בית המשפט את מסד הראיות שהיווה בסיס לאותן החלטות.

4.בתשובתו לתגובת המשיבה הבהיר המבקש כי בקשתו מבוססת על ההחלטה בעניין ברששט, הדנה בנטל ההוכחה הרובץ על כתפי המבקש בטוענו לאכיפה בררנית. המבקש, בהסתמך על ע"ח (מחוזי-נצרת) 31996-03-14 אלמקייס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (להלן – עניין אלמקייס) אליו הפנתה אף המשיבה, הדגיש כי הנתונים הסטטיסטיים אותם הוא מבקש נכללים בגדר "חומר חקירה" וביקש לדחות את טענת המשיבה כי בקשת המבקש מטילה על המשיבה נטל כבד ולא מידתי, שכן זו לא הוכיחה במה באה לידי ביטוי אותה "הכבדה" לה היא טוענת.

עוד טען המבקש, כי משמבקשת המשיבה למנוע ממנו לקבל את מסד הנתונים לו הוא עותר היא יוצרת מצב בו לא יוכל לטעון לאכיפה בררנית, שכן לא יוכל לעמוד בנטל שנקבע בפסיקה בעניין זה.

עוד הפנה המבקש למספר כתבי אישום בהם הגישה המדינה כתבי אישום על עבירה של עזיבת מקום תאונה, בניגוד לתקנה 144, זאת על אף שלשיטתו מדובר במקרים בהם העובדות דומות ואף חמורות מאלה שבעניינו של המבקש.