מדינת ישראל נ' כהן

הנאשם הורשע ע"פ הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן הכולל עבירות של:

נהיגה בקלות ראש – עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

חבלה של ממש - עבירה בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

אי ציות לתמרור 302 – עבירה בניגוד לתקנה 64(ד) לתקנות התעבורה.

התביעה טוענת למתחם ענישה של 3 חודשי פסילה לבין 12 חודשי פסילה בצד פסילה על תנאי וקנס.

ואילו הסנגורית נמנעת מלהתייחס למתחם הענישה אלא מבקשת בטיעוניה לגזור עונש של "פסילה שלא תעלה על חודש ימים" כלומר מתחת לעונש המינימום הקבוע בחוק!

יש להדגיש כי:

1. קיימת פסילת מינימום בגין עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה – 3 חודשי פסילת חובה.

2. קיימת פסילת חובה בגין נהיגה ברשלנות או קלות ראש סעיף 62(2) לפקודת התעבורה – פסילת חובה של 3 חודשים.

3. קיימת פסילת חובה בגין גרימת חבלה של ממש – שבר בעצם החזה (סטרנום) סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

    

   בנסיבות אלו, קביעת הרף העונשי התחתון של המתחם העונשי ל- 3חודשים, מצריכה חפיפת 3! עונשי פסילת חובה.