ת"ד 1990-08-13 מדינת ישראל נ' ויצמן

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש, כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין.

כעולה מעובדות כתב האישום והכרעת הדין, הרי שביום 22.11.13, בשעה 18:30 לערך, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב לה גוורדיה, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם מחלף כביש 20 לכיוון דרום, פנה שמאלה, מבלי לציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, חסם דרכו של דרור בן נפתלי, שנהג אותה עת בקטנוע, בנתיב האמצעי, מבין 3 נתיבים, ברחוב לה גוורדיה, מכיוון מערב לכיוון מזרח וממול לכיוון נסיעת הנאשם ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו הרוכב המעורב חבלות של ממש – שבר באגן, שברים בירך שמאל, שבר בכף יד שמאל, אושפז במחלקת טיפול נמרץ למשך 3 ימים, כשהוא מורדם ומונשם ולאחר מכן, אושפז כשלושה שבועות במחלקה האורטופדית, נזקק למספר ניתוחים, להשתלת פלטינות וברגים ולתקופת אשפוז ושיקום. כיום, עובר עדיין טיפלי שיקום ואינו עובד במשרה מלאה.

כמו כן, ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

ביום 14.1.15, ניתנה הכרעת הדין בתיק ולבקשת ההגנה, נדחה מועד הטיעונים לעונש וביום 4.2.15, הציגו הצדדים טיעוניהם, לאחר שעתירת ההגנה, למתן תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, טרם מתן גזר הדין, נדחתה, כמפורט בפרוטוקול.

טיעוני המאשימה

בתמצית, התייחס ב"כ המאשימה לחומרת הנסיבות והתוצאות הקשות של התאונה וטען כי, מתחם הענישה ההולם ינוע בין פסילה משמעותית, מעבר לפסילת המינימום הקבועה בחוק לבין פסילה לשנים וכן רכיבי ענישה נוספים, שינועו בין מאסר מותנה ועבודות לתועלת הציבור ועד מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה פרט את עברו התעבורתי של הנאשם, הכולל 30 הרשעות קודמות משנת 1994, לרבות עבירות חוזרות של נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרורים שונים ועוד, התייחס להעדר עבר פלילי וטען כי להיות הנאשם אדם נורמטיבי אין לייחס משקל מכריע בגזר הדין, על פי הלכת בית המשפט העליון במקרים דומים.

נוכח חומרת החבלות שנגרמו לרוכב המעורב, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים, על דרך של עבודות שירות, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מ-24 חודשים, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס כספי.

ב"כ המאשימה תמך טיעוניו בכמה פסקי דין – רע"פ 262/91 ארביב נגד מדינת ישראל, ע"פ 4088/90 אביטן נגד מדינת ישראל, רע"פ 2564/12, קרני נ' מדינת ישראל, רע"פ 7257/12, סנדרוביץ' נ' מדינת ישראל.

טיעוני ההגנה

בתמצית, טען ב"כ הנאשם, בנוגע לנסיבות המקרה, כי ייתכן והיה בלבול במערכת הרמזורים, שהביא לכניסת הנאשם לצומת.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, טען בא כוחו כי מדובר באדם שומר חוק, אב לשני ילדים קטינים, שעברו התעבורתי אינו מכביד כלל ועיקר.

עוד נטען כי הנאשם משמש כמנכ"ל של חברה המייצרת מברשות לצביעה בתעשייה, המהווה, מתוקף תפקידו ואישיותו, מודל לחיקוי בחברה, מקדם העסקת עובדים ממגזרים שונים וכן, עובדים בעלי מוגבלויות, שהניע עובדים נוספים להצטרף אליו, לפעולות התנדבות שהוא מבצע בכפר הנוער "עיינות" ולפעולות התנדבות נוספות, כעולה ממכתב מטעם יו"ר דירקטוריון החברה, הגב' אביבית פרקש בונצל ומכתב ממנהלת מרכז הלמידה בכפר הנוער "עיינות", שהגישה ההגנה.

מטיעוני ב"כ הנאשם, לא ניתן לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם, לדעתו וכן, לא ניתן ללמוד על העונש אותו הוא רואה כמתאים בנסיבות המקרה, למעט הימנעות מהטלת מאסר בפועל ולו בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשם הגיש את ת.ד. 2030-11-12 מדינת ישראל נגד דבח ועפ"ת 33404-08-11 שרייבר נגד מדינת ישראל והתייחס לעפ"ת 30523-09-14 די קורי נגד מדינת ישראל, לתמיכה בטיעוניו.