מדינת ישראל נ' אברהם

הרקע:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב ביום 30.4.15, כאשר לא נתן זכות קדימה להולכת רגל אשר חצתה את הכביש אותה השעה, נהג בקלות ראש, כשלא נתן תשומת לב לדרך, לא הבחין בהולכת הרגל אשר הוליכה את כלבה, ופגע בה. כתוצאה מהפגיעה נחבלה הולכת הרגל חבלות של ממש: שברים באגן, דמם בראש וחתך שנתפר.

ביום 20.12.15 כפר הנאשם באמצעות ב"כ באחריותו לקרות התאונה, בעקבות כך, נקבע התיק לשמיעת ראיות , כאשר פרשת התביעה נסתיימה ביום 29.3.16, במסגרת כך העידו 3 עדי תביעה והתביעה הודיעה אלו עדיי.

מיד לאחר הודעת התביעה ביקש הסנגור לטעון טענת אין להשיב לאשמה, שכן לטענתו לא הצליחה התביעה לעמוד בנטל הבאת הראיות, משכך ביקש כי בית המשפט יזכה את הנאשם בלא צורך לחייבו להשיב לאישום, לצורך כך, ניתנו לצדדים שהות לטעון ולהגיב בכתב עד ליום 19.6.16.

"אין להשיב לאשמה"- טענת ההגנה:

הבקשה לזיכוי הנאשם מכוח סעיף 158 לחסד"פ הוגשה ביום 1.6.16 שם נטען במפורט לגבי הראיות שהובאו ע"י המאשימה כי "לא ניתן ללמוד על אופן התרחשות התאונה...אף מעדותו של בוחן התנועה דבר וחצי דבר".

ההגנה סוקרת את הראיות שהוצגו ומתייחסת לכל אחת מהן:

ע"ת 1- ח.צ.- הנפגעת, איננה זוכרת את נסיבות התרחשות התאונה ולכן אין בעדותה כדי להאיר דבר ככל שזה נוגע לאחריות והאשם בתיק.

ע"ת 2- רס"מ רועי טיבי- אשר עבר בקרבת מקום, אף הוא לא ראה את התרחשות התאונה, אלא שמע חבטה וראה את רכב הנאשם עומד בנתיב הימני.

ע"ת 3- הבוחן בני פרידמן- ביצע שני שחזורים ובשניהם המסקנה הייתה כי התאונה הינה בלתי נמנעת, כאשר לטענתו, לו הבחין הנאשם בהולכת הרגל קודם לכן- החבלות היו קלות יותר.