מדינת ישראל נ' פלוני

הנאשם הורשע על פי הודאתו באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של נהיגה לאחור תוך סיכון עוברי דרך, בניגוד לתקנה 45(1) לתקנות התעבורה ; נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה ; וגרם חבלה של ממש בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום ביום 11.01.21 בעת שרכבו של הנאשם היה במוסך, התבקש הנאשם להזיז את רכבו בנסיעה לאחור. בעשותו כן, לא נקט הנאשם בכל אמצעי הזהירות הנדרשים בנסיבות, לא נתן דעתו לדרך, ובעת שהחל בנסיעה לאחור לחץ בשוגג על דוושת התאוצה במקום על דוושת הבלם.

הנאשם איבד בכך שליטה על רכבו, הרכב נסע לאחור ופגע ב-2 עובדי המוסך שעמדו מאחורי הרכב [להלן: "הנפגעים"]. "נפגע א" נחבל ונזקק לטיפול רפואי. "נפגע ב" נחבל חבלות של ממש בכך שנגרמו לו: שבר בצלע 5, קרע בשריר בכתף שמאל, חתך מעל לשוק ימין שנסגר בניתוח, וחתכים בידיים. בנוסף רכבו של הנאשם ניזוק.

דיון

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה עותרת לפסילה בפועל שלא תפחת מ-10 חודשים, פסילה על תנאי, קנס וחתימת הנאשם על התחייבות כספית, ותומכת עמדתה בעיקר בחבלות של ממש, שהן לשיטתה ברף הבינוני.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה התומכת במתחם הענישה המקובלת לשיטתה במקרים דומים, העומד על פסילה בפועל שבין 10 ל-18 חודשים ואף כולל צו לריצוי עבודות של"צ. לשיטת המאשימה מדובר ברשלנות ברף בינוני - גבוה.

לשיטת ההגנה מדובר ברף רשלנות נמוך, בהתחשב בכך שהתאונה ארעה בתוך שטח מוסך, ולא בכביש ובמהירות נמוכה, למעשה ביציאה מהמקום. ב"כ הנאשם מפנה לעברו התעבורתי של הנאשם שהוא תקין לחלוטין וללא רבב משך 42 שנות נהיגה. הנאשם נוהג משנת 1980 למעשה ללא הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה אשר למתחם הענישה המתחיל לשיטת ההגנה ב- 3 חודשי פסילה, ואינו מצדיק לשיטת ההגנה הטלת צו של"צ כלל.

ב"כ הנאשם בקש להתחשב במיוחד בנסיבותיו האישיות המשפחתיות של הנאשם כפי שפרטו בפני בהרחבה הנאשם ובנו שהעידו במסגרת טיעונים לעונש וכן בכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ונטל אחריות מלאה למקרה.