ת"ד 1463-05-12 מדינת ישראל נ' פלק

בפתחה של הכרעת הדין ייאמר כי נמצא לזכות מחמת הספק את הנאשם מעבירות של אי ציות לתמרור 302 ונהיגה בקלות ראש, ולהרשיעו תחת זאת (בהינתן קיום תנאיו של ס' 184 לחסד"פ) בעבירה על תקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה (המפרטת חובות נהג רכב היוצא מ"חצרים" ל"דרך") וכן בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

רקע:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לתמרור ב-37 (היום תמרור 302) כעבירה על תקנה 64 (ד) לת"ת בקשר עם סעיף 38 (2) לפק' התעבורה וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) לפק' התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפק' התעבורה.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען שהנאשם נהג במכונית מתוצרת "טיוטה" ויצא עם מכוניתו זו מחניית בית ופנה ימינה להשתלב ברחוב גוש עציון אשר בגבעת שמואל. בהמשך נטען בכתב האישום כי ביציאה מהחניה הנ"ל היה מוצב בימין הדרך בכיוון נסיעת הנאשם תמרור ב- 37 (היום כאמור תמרור 302) שהוראתו "עצור ותן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה".

עוד נטען כי אותה שעה נהג של רכב מתוצרת "מאזדה" נע עם מכוניתו ברח' גוש עציון מכיוון מזרח לכיוון מערב ,מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, והתקרב למקום האמור. כמו כן נטען כי באותה שעה חנה רכב מתוצרת "מרצדס" בבעלות אדם שלישי ברח' גוש עציון מול היציאה מהחניה בנתיב הנגדי וכי הנאשם ,שנהג כאמור ב"טיוטה", נהג בקלות ראש לא נתן עפ"י הנטען תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לרחוב מבלי שנתן זכות קדימה לרכב המאזדה, פגע ברכב המאזדה והדף אותו אל עבר רכב המרצדס שכאמור חנה במקום.

נטען לבסוף בפרק העובדות כי כתוצאה מהתאונה נחבל נהג המאזדה וניזוקו שלושת כלי הרכב: הטיוטה, המאזדה והמרצדס.

בישיבת ההקראה שהתקיימה כפר הנאשם באחריותו לתאונה.

הנאשם הכיר בהתרחשות התאונה ובתוצאותיה.

הנאשם הכיר באותה ישיבה בקיום התמרור בכיוון נסיעתו וכן בכיווני הנסיעה שתוארו בכתב האישום.

הנאשם בחר לפרט כי בכביש חנה רכב מסחרי גבוה אשר הסתיר לו (לנאשם) לדבריו את שדה הראיה.

הנאשם ויתר על חקירת הרופא שערך את התעודה הרפואית באשר לנהג המאזדה שנפגע.