ת"ד 12511-08-10 מדינת ישראל נ' מורטנפלד

מותב זה, בשבתו בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הרשיע את הנאשם בנהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים . מותב זה עבר לכהן בבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז ומשכך גזר הדין ניתן על ידי מותב אחר.

ב"כ הנאשם ערער לבית המשפט המחוזי על פסק הדין. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (עפ"ת 33197-02-14) הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הכרעת הדין בשל אי התייחסותו של מותב זה, במסגרת הכרעת הדין, למוצג ת/10, הוא סרטוני הקלטת אמרותיו הראשוניות של הנאשם בבית החולים.

בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי שמע בית המשפט, בדיון שנערך, את טענות הצדדים, וכן הוגשו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

במסגרת סיכומיו, טען הסנגור, כי חקירת הנאשם בוצעה "חרף מצבו הרפואי, מבלי שהוזהר ומבלי שהוסברו לו זכויותיו, כאשר הנאשם מצוי על מיטת חוליו, תוך שהוא מחכה לטיפול רפואי ולצילום רנטגן... במצב בו הוא חבוש ומותקן סד על צווארו כשהוא מצוי בערפול חושים ונוטה להירדם כל כמה דקות. וזאת, כאשר השוטרים המעורבים בתשאול מודעים למצבו הרפואי ולכאבים מהם סבל."

עוד טען הסניגור כי לנאשם לא הוצגה זכותו להוועצות בעורך דין טרם גביית הודעתו.

המאשימה טענה בסיכומיה כי צפיה בת/10 מעלה תמונה של נחקר המודע לסביבה, אינו מדמם, נמצא בהכרה, מבין את שאלות השוטרים ועונה "תשובות חכמות" ומעת לעת גם תשובות מתחמקות, שפת הגוף שלו תואמת את תשובותיו ואינו נראה כלל כאדם סובל כאבי תופת , או הנמצא בערפול חושים. עוד טוענת המאשימה כי, בניגוד לטענת ההגנה, לא נראה בסרטונים כי הנאשם מבקש לקבל כל טיפול רפואי בשל כאב או סיבה אחרת.

באשר לטענת ההגנה כי לנאשם קיימת זכות היוועצות עם עו"ד טרם הדרישה לבדיקת שכרות, הביאה המאשימה מדברי בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) בעניין רע"פ 2538/11 בר נ' מדינת ישראל (מיום 24.5.11; פורסם במאגרים) לפיהם בשל דחיפות הבדיקה, מתן האפשרות לעכבהּ עד להוועצות בעורך דין עלול לרוקנה מתוכן ואת האיזון לכך יש למצוא בחובת השוטר להסביר את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב כדי להקטין משמעותית את הפגיעה בזכות ההיוועצות ועל כן, כי יש לאפשר שיחת טלפון לעורך דין בשלב ההערכות לבדיקה.

הסנגור הגיש סיכומי תשובה בהם טען כי, בהתאם לסעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], לשוטר קמה הזכות לדרוש בדיקת שכרות בהתקיים חשד סביר לשכרות ובמקרה דנן, לבוחן התנועה לא היתה ראיה לכך שהנאשם נהג באופנוע.

דיון והכרעה

בחינת הראיה- ת/10

כבר עתה אומר כי עיון בת/10 לא שינה את תוצאתה של הכרעת הדין.

בהתאם להנחיית כב' בית המשפט המחוזי, על בית משפט זה, לבחון כעת את מוצג ת/10 ובהתאם לעולה ממנו, יחד עם ניתוח שאר הראיות, כפי שנקבע בהכרעת הדין , לקבוע את אשמתו של הנאשם.

עיון בשני הסרטונים שב-ת/10 מעלה כי הנאשם היה בהכרה מלאה, הבין את שנשאל וענה לעניין; זאת ועוד, הנאשם אף התווכח עם החוקר באשר לתקפותו של הביטוח על האופנוע, הוא זכר פרטים נוספים ולא ניכר בו עילפון או איבוד הכרה או הירדמות כטענת הסנגור.

משכך, הרי שת/10 אין בו כדי להוסיף (וחשוב מכך – לגרוע) מהמפורט בת/3 וב-ת/8. אף בטענת הסנגור בדבר הוספת התיבה "כשנפלת" – אין בה ממש כדי להראות על עיוות וסילוף החקירה.