מדינת ישראל נ' ד'

בתאריך 17.11.16 ולאחר ניהול הוכחות, הורשעה הנאשמת בעבירות של נהיגה בקלות ראש ובלא תשומת לב לדרך, באופן שנכנסה לצומת, לא צייתה להוראת התמרור 301, המורה לה לתת זכות קדימה לרכב החוצה בצומת, כאשר באותה העת רכב מר ארנסט גבריאל – רוכב אופנוע וגרמה להתנגשות בין שני כלי הרכב, כאשר הרוכב נחבל וכך אף האופנוע, (עבירה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה- סמל סעיף 4465 ועבירה בניגוד לסעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת בתעבורה- סמלי סעיף 2011 ו- 2029 בהתאמה).

אף על פי אירוע תאונתי זה, עזבה הנאשמת את המקום ללא שמסרה פרטים מזהים ללא דיווח למשטרה על קרות התאונה (עבירות בניגוד לתקנות 144א(1) ביחד עם סעיף 38(1)- סמלי סיף 3004 ו- 2008 בהתאמה, ועבירות לפי תקנה 144א(3) ביחד עם סעיף 38(1)- סמלי סעיף 3006 ו- 2008 בהתאמה).

בתאריך 19.1.17 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

טיעוני הצדדים:

המאשימה:

מדגישה את העובדה שבתיק נוהלו הוכחות וכי הנאשמת לא נטלה אחריות על מעשיה – כך שנקודה זו אינה עומדת לזכותה בעת מתן גזר הדין.

מפנה לכך שהינה בעלת רישיון נהיגה משנת 2011 ולחובתה 4 הרשעות קודמות.

המאשימה מדגישה, כי אף על פי שפגעה ברוכב האופנוע וראתה זאת, לא עצרה אלא המשיכה בנסיעתה וברחה מן המקום.

המאשימה טוענת שמתחם העונש בשתי עבירות גם יחד הינן בין 6 חודשים ועד 12 חודשי פסילה, כאשר מבקשת את הרף התחתון במתחם לו טוענת, דהיינו 6 חודשי פסילה ורכיבים נוספים של פסילה על תנאי וקנס אשר ירתיעו את הנאשמת.

המאשימה לא הגישה פסיקה לביסוס בקשתה והמתחם לו עתרה.

טיעוני ההגנה:

ההגנה מפנה לכך ששתיים מהרשעותיה של הנאשמת הן כהולכת רגל ולא כנהגת ומכאן שמדובר בנהגת זהירה וב"כ הנאשמת מבקש לראות באירוע זה כאירוע חריג ונקודתי, כך שאין אירוע זה מאפיין אותה.

עוד מפנה להכרעת הדין שם נקבע כי דובר לא בהתנגשות עם רוכב האופנוע, אלא סוג של "הצלפה – נגיעה".

אומר שהנאשמת טעתה לחשוב שאף אחד לא נפגע,כמו כן, מפנה לסוג החבלה ולנזק לאופנוע שהינם ברף התחתון.

בנוסף מציין את התנהגות רוכב האופנוע, אשר קילל וצרח, כאשר היה בכך כדי לנמק את עובדת אי עצירתה, או לפחות לעמוד לזכותה לקולא.

הסנגור מבקש להסתפק בפסילה על תנאי וקנס נמוך בהיות הנאשמת נכה 75% המקבלת קצבת נכות.