מדינת ישראל נ' צרפתי

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בגרימת תאונת דרכים עת נהג בפתח תקווה ברחוב אלתרמן , סטה עם רכבו לכיוון המדרכה , עלה עליה ופגע בארבעה קטינים בעמדם על המדרכה.

תוצאות התאונה פגיעה גופנית לארבעת הילדים, אחד מהם אשר היה כבן 8 שנים נפגע חבלה של ממש.

מדובר בפגיעה אשר הצריכה 8 חודשי שיקום בבית לוינשטיין ותוצאתה נכות פרמננטית.

בעניין חומרת הפציעה, אציין כי מטעמי צנעת הפרט , ומקל וחומר, שעה שהמדובר בקטין, לא מצאתי מקום להרחיב בתיאור פציעתו.

אציין כי באי כוח התביעה תיארו הצורך בהמשך טיפול כפי הכתוב בפרוטוקול.

אשר למתחם הענישה –

שעה שעסקינן בתאונה המתרחשת על גבי מדרכה, רף הרשלנות המיוחס לנאשם , הינו רף גבוה! אף יש ליתן משקל לכך שהמדובר בפגיעה בארבעה קטינים, אשר חובת הזהירות המוטלת כלפיהם הינה חובה מוגברת.

הצדדים טענו ארוכות בדבר מתחם עונשי וכל צד – צירף פסיקה, התביעה טענה למתחם עונשי שבין 3 חודשי מאסר לבין 12 חודשי מאסר ולפסילה שבין 40 חודשים ל-6 שנים.

ואילו הסנגור ביקש לקבוע כי המתחם העונשי הינו למאסר מותנה בלבד ובצדו עבודות של"צ.

כמו כן, ביקש לתחום הפסילה לשנתיים אשר כבר רוצו. 

בחנתי מכלול טיעוני הצדדים והתקדימים אשר הונחו בפניי.

הריני קובעת כי מתחם ענישה ראוי נע בין מאסר לתקופה של 3 חודשים – בר המרה בעבודות שירות לבין 9 חודשי מאסר.

בצדן, פסילה לתקופה שבין 18 חודשים לבין 5 שנות פסילה.

כבר בנקודה זו יש להדגיש, כי מקום שבית המשפט מקל בתקופת המאסר יש לאזן הקלה זו, בהגדלת עונש הפסילה.