ת"ב 51926-09-14

גב' איריס בראל (להלן גם : "המבקשת") הגישה בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות , תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בקשה הנסמכת על סעיף 13 לנספח לחוזה עבודה (להלן: "הנספח") שנערך ונחתם בינה לבין רשת סטימצקי (2005) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "סטימצקי"), ובעקבות סיום כהונתה משך כשמונה שנים (2006 עד יוני 2014) כמנכ"ל הרשת.

עפ"י הנספח, זכאית המבקשת למענק בסך 1,000,000$ בגין מכירת המשיבה (להלן:

"המענק המקורי").

לפי סעיף 13 לנספח נקבע כי: "הצדדים מסכימים שחילוקי דעות בין המנהלת לבין החברה בקשר לאמור בנספח זה, אשר לא ייושבו בין הצדדים תוך 7 ימי עבודה, יועברו להכרעתו של בורר מוסכם, אשר זהותו תוסכם על שניהם תוך 7 ימי עבודה, ובהעדר הסכמה תוך 7 הימים האמור, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות ליו"ר לשכת עורכי הדין על מנת שזה ימנה בורר מוסכם. הבוררות תחל בפניה של מי מהצדדים, החברה או המנהלת או שניהם כאחד לבורר המוסכם."

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לעצם הזכאות לאותו מענק, כמו גם מחלוקת בקשר לגובהו-

המבקשת טענתה כי עפ"י החלטת דירקטוריון מיום 5.11.13 (להלן: "המסמך שבמחלוקת") (נספח 2 לבקשה) נקבע כי אותו מענק מכירה יוגדל ויועמד על סך של 2,000,000 $, כלומר 1,000,000 $ נוספים (להלן: "המענק המוגדל" או "המענק הנוסף" ). עוד טענה המבקשת, כי לאחר המכירה, התנערה סמימצקי מחובתה לשלם את אותו מענק מוגדל, וגם את המענק המקורי, ואף הגדילה לעשות, כאשר הציבה בפני המבקשת מכשולים בניסיון למנוע את מימוש תניית הבוררות.

סטימצקי מתכחשת לאותו מסמך שבמחלוקת הנחזה להיות "החלטת דירקטוריון", וטענה כי אינו חתום, אינו תקף וכי אין ולא היתה החלטת דירקטוריון תקפה בקשר

למענק הנוסף.

אשר לסוגיית הבוררות נטען ע"י סטימצקי, כי אין תניית בוררות הנוגעת למענק הנוסף, אלא רק בקשר למענק המקורי, והמחלוקות כולן ראוי שיתבררו שלא בבוררות.