ת"ב 51926-09-14

גברת איריס בראל (להלן: "המבקשת") כיהנה משך כשמונה שנים (2006 עד 2014) בתפקיד מנכ"ל רשת סטימצקי (2005) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "סטימצקי"), עת הייתה סטימצקי בשליטת בעליה הקודמים. המבקשת סיימה את עבודתה בסמוך לאחר העברת השליטה במשיבה בחודש יוני 2014.

ביום 22.9.14 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב את הבקשה הנוכחית למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות , תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת יהודית שבח) ומכוח סעיף 24(א)(1א) וסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 הועברה הבקשה להכרעתו של בית דין זה.

הבקשה נסמכת על סעיף 13 לנספח לחוזה עבודה (להלן: "הנספח") שנערך ונחתם בין הצדדים ביום 25.1.11 (נספח 1 לבקשה). עפ"י הנספח, זכאית המבקשת למענק בסך 1,000,000$ בגין מכירת המשיבה ׁ(להלן: "המענק המקורי").

לפי סעיף 13 לנספח נקבע כי: "הצדדים מסכימים שחילוקי דעות בין המנהלת לבין החברה בקשר לאמור בנספח זה, אשר לא ייושבו בין הצדדים תוך 7 ימי עבודה, יועברו להכרעתו של בורר מוסכם, אשר זהותו תוסכם על שניהם תוך 7 ימי עבודה, ובהעדר הסכמה תוך 7 הימים האמור, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות ליו"ר לשכת עורכי הדין על מנת שזה ימנה בורר מוסכם. הבוררות תחל, בפניה של מי מהצדדים, החברה או המנהלת או שניהם כאחד לבורר המוסכם."

לטענת המבקשת, הבוררות נדרשת לשם הכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת הזכאות לאותו מענק מכירה. לטענתה, עפ"י החלטת דירקטוריון מיום 5.1.13 (נספח 2 לבקשה) נקבע כי אותו מענק מכירה יוגדל ויועמד על סך של 2,000,000 $ (להלן: "המענק המוגדל").

המבקשת טוענת כי לאחר המכירה, התנערה סטימצקי מחובתה לשלם את אותו מענק מוגדל, ואף הגדילה לעשות כאשר הציבה בפני המבקשת מכשולים בניסיון למנוע את מימוש תניית הבוררות.

לטענת סטימצקי, המבקשת מבססת את זכאותה למענק המוגדל על הסכם נוסף שאינו חתום, וממילא לא אושר על ידי מי מדירקטוריון המשיבה (צורף כנספח 6 לתגובה). סטימצקי גם מתכחשת לאותו מסמך שלטענתה נחזה להיות "החלטת דירקטוריון" וטוענת כי אינו חתום, אינו תקף וכלל לא ידוע למשיבה על ישיבה של הדירקטוריון במועד זה ו/או על מתן אישור הדירקטוריון להסכם הנוסף.

אשר לסוגיית הבוררות נטען, כי אין תניית בוררות הנוגעת למענק המוגדל, אלא רק בקשר למענק המקורי.

עוד נטען, כי בין אם מדובר במענק המקורי ובין אם מדובר במענק המוגדל אין להעביר את המחלוקת לבוררות בשל הצורך בהכרעה בסוגיית אחריות נושא משרה, שכן לטענת המשיבה, הפרה המבקשת את חובות הנאמנות והזהירות כלפי המשיבה, באופן שמאיין את זכותה לקבלת מענק כל-שהוא. עוד מעלה המשיבה טענות למצג שווא ותרמית, ומשכך כי מדובר במחלוקת שאין להעבירה לבוררות. כן נטען, כי קיימת מניעה מלהעביר את המחלוקות בין הצדדים לבוררות בשל צורך להכרעה בזכויות מגן, וכן מטעמי יעילות דיונית.