צ' נ' מדינת ישראל משטרת ישראל

תביעה לנזקי גוף שאירוע לתובע עת קפץ מחלון ביתו הממוקם בקומה השלישית לאחר שחווה התקף פסיכוטי. לפני הקפיצה התובע היה מוקף בשוטרים שבאו לסייע לאנשי מגן דוד אדום לבצע צו בדיקה פסיכיאטרית בכפיה שניתן על ידי הפסיכיאטר המחוזי. במוקד החלטה זו השאלה האם שוטרי משטרת ישראל התרשלו בעת מילוי תפקידם?

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.התובע יליד 1988 לוקה בנפשו ועובר לאירועים שיתוארו קיבל טיפולים נפשיים ואף היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי בטירה ממנו שוחרר ביום 30/5/2007. על פי הנטען בכתב התביעה ביום שבת 8/12/07 בשעה 17:00 שהה התובע בדירת הוריו הממוקמת בבניין בקומה השלישית בקריית ים כאשר החל לחוש ברע, היה מבולבל ודיבר בצורה לא ברורה. לאור זאת חששו הוריו של התובע כי חלה החמרה במצבו והוא נמצא על סף התקף פסיכוטי התקשרו למד"א והזמינו אמבולנס לצורך פינויו לבית חולים. בשעה 17:40 הגיע צוות מד"א לחניית הבניין אך סירב לעלות לדירה בטענה כי יש צורך בליווי ניידת משטרה. אף לאחר שהגיעה ניידת המשטרה לא עלה מי מהשוטרים או אנשי מד"א לדירה וטענו כי הם ממתנים לניידת נוספת. במהלך הזמן הזה נכנס התובע לחדרו פשט את בגדיו והתחיל למלמל תפילות. בקשות ותחנוני המשפחה מאנשי מד"א והשוטרים שיעלו לדירה ויזרזו בוא ניידת המשטרה הנוספת לא הועילו.

רק לקראת השעה 19:00 הגיעו שתי ניידת נוספות ובשעה 19:10 עלו כל השוטרים לדירת התובע, כאשר התובע היה מסוגר בחדרו. בני משפחת התובע נבהלו מכמות השוטרים וידעו שגם התובע ייבהל ולכן ביקשו שלא כל השוטרים ישהו בדירה אך השוטרים דחו בקשה זו. בשלב זה נכנס אחד השוטרים לחדרו של התובע ולאחר זמן קצר יצא עמו התובע בהסכמתו ללא שאחז בו או הניח לידיו אזיקים. בעודו יוצא מהחדר נוכח התובע לתדהמתו בשוטרים רבים ובהמולה דבר אשר הלחיץ אותו. התובע צעק לעבר השוטרים: "באתם להרוג אותי?" ונמלט בבהלה לכיוון המטבח. עם הגיעו למטבח הרים סכין שהייתה מונחת על השולחן ושוטר שדלק בעקבותיו ריסס את פניו ועיניו בגז מדמיע. בתגובה לכך שמט התובע את הסכין תוך שהוא רץ בבהלה לכל מיני כיוונים לרבות לכיוון חלון המטבח שגובהו עד לגובה מותניו. כאשר הגיע התובע לחלון מעד ממנו ארצה מגובה שלוש קומות והתרסק על הארץ. תביעת התובע היא בעילה נזיקית ומבוססת על עוולת הרשלנות והפר חובה חקוקה. בהקשר זה טוען התובע לתחולת הכלל של "דבר מסוכן" או "הדבר מדבר בעדו".

2.הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי עם הגיע השוטרים למקום התברר להם שאין צו אשפוז. הם המתינו עד שהתקבלה בתחנה הוראה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה בה הורה על הבאת התובע לבית חולים רמב"ם לצורך ביצועה. כאשר ביקשו השוטרים להוציא את התובע מהדירה הוא החל להשתולל ולאיים על הנוכחים במקום, השוטרים קראו לכוחות נוספים לסיוע. למקום הגיעו שוטרים נוספים. אחד השוטרים שוחח עם התובע, וביקש ממנו להתלוות לשוטרים. כשהחלו לצאת מן הדירה הבחינו שוטרים בכך שהתובע אוחז בידו סכין, ומניע את ידו לכיוונם, תוך שהוא צועק "אני אלוהים אמת", או מילים דומות. על כן נאלץ אחד השוטרים לרסס מתרסיס הפלפל שברשותו לעבר התובע, והלה רץ לתוך הדירה. השוטרים סרקו את הדירה בחיפוש אחר התובע ואז הבחינו כי חלון המטבח פתוח. השוטרים בדקו בחוץ ומצאו את התובע שוכב על הקרקע מתחת לחלון המטבח.

הנתבעת טענה כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב 1952. כמו כן מכחישה הנתבע תחולת כל כלל המעביר את הנטל ההוכחה או קיומה של רשלנות מצד שוטריה. עוד נטען כי התובע לא הצביע על הוראות החוק שלהפרתה הוא טוען. עוד טוענת הנתבעת כי אין קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין המיוחס לה לבין הנזק. המקרה אירע בשל אשמו הבלעדי של התובע שלא דאג להיות במעקב רפואי, השתולל או התנהג באופן אלים כלפי בני משפחתו או כלפי אנשי מד"א, איים על הנוכחים במקום, הצטייד בסכין והשתמש בה כלפי השוטרים, סיכן את חייהם ובריאותם של השוטרים, לא התלווה לשוטרים או לאנשי מד"א וניסה להימלט מהשוטרים, גרם לכך שנפל מהחלון. לחילופין טוענת הנתבעת כי אשמו התורם של התובע מגיע לשיעור של 100%.

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להטיל אחריות על הנתבעת לאירוע נזקיו של התובע כתוצאה מהקפיצה. במסגרת סיכומיה לא חלקה הנתבעת על קיומה של חובת זהירות מושגית בין המשטרה לבין האזרחים כך שהמשטרה אמונה בין היתר על שמירה על הביטחון הנפש והרכוש ומניעת עבירות. לדידה המחלוקת מתמקדת בקיומה של חובה קונקרטית ובשאלה האם הפרה חובה זו וליתר דיוק האם שוטרים סבירים שלא יצרו כל מגע עם התובע, לא אחזו בו או לא אזקו אותו ולא ביצעו עליו חיפוש היו צריכים לצפות שהתובע בנסיבות העניין יקפוץ מחלון הקומה השלישית?