ת"א 9940-04-15 ח. נ' מרכז רפואי מעייני הישועה ואח'

1. לפני תביעת יולדת חרדית, ילידת 1988, אשר כתוצאה מרשלנות רפואית במהלך לידת בתה, בתאריך 7/3/14, נכרת רחמה.

2. התובעת צירפה את חוות דעתו של המומחה בתחום רפואת נשים ומיילדות – פרופ' איתן צימר – המתאר את מהלך הלידה, כפי שתועדה ברשומה הרפואית.

לדברי המומחה, במהלך ניטור העוברית נרשמו מספר האטות עמוקות, המעידות על סבל עוברי.

לדבריו, הלידה התפתחה במהירות, ועל כן לא ברורה לו ההחלטה ליתן ליולדת פיטוצין, מה עוד שהפיטוצין מגביר את הצירים ועלול להחמיר את מצב העוברית, שגילתה סימני מצוקה.

כשעה לאחר תחילת מתן הפיטוצין, אובחנו מי שפיר דמיים, המרמזים על קרע בנרתיק, או בצוואר הרחם, או ברחם, ולדברי המומחה, בשלב זה היה על הצוות הרפואי לשקול לסיים את ההריון באמצעות ניתוח קיסרי, אלא שמהרשומה הרפואית לא עולה, כי אופציה זו נשקלה.

עוד עולה מחוות הדעת, כי בתוך שעה התפתחה פתיחה מלאה, ועל כן תמוהה החלטת הצוות הרפואי לחדש את מתן הפיטוצין, שכן שריר הרחם עבד היטב, ולמעשה בצורה מוגברת. המומחה מסביר, כי מתן פיטוצין בתנאים אלו, עלול להגביר את פעילות שריר הרחם עד קריעתו.

המומחה מתאר, כי מהמוניטור עולה, כי עד השעה 20:11 נראו צירים תכופים, ואז הפך קו הרחם לשטוח, דבר היכול להעיד על תקלה במכשיר, אולם גם על קרע ברחם.

לאחר הלידה אובחן קרע עמוק בנרתיק ובצוואר הרחם, אולם לא נמצא קרע ברחם.

הקרעים נתפרו בחדר ניתוח, אולם היולדת סבלה מדימום מסיבי שגרם לירידה ברמת ההמוגלובין והצריך מתן דם. חרף האמור, לא נערכו סריקות נוספות של הרחם בנסיון להתחקות אחר מקור הדימום.

בשלב מסויים, כשש שעות לאחר התרחשות הקרע, הוחלט לנתח את היולדת על מנת למצוא את מקור הדימום, כאשר הניתוח נערך כעבור שעה נוספת, ובמהלכו התגלה קרע גדול ברחם. המומחה טוען, כי היה על המנתחים לנסות ולתפור את הקרע, אלא שנסיון כזה לא עולה מהרשומה הרפואית, ותחת זאת נכרת רחמה של היולדת, עובדה המקנה לה 40% נכות.