ת"א 9912-07-11 ישר ואח' נ' וייסבלך ואח'

בדירת התובעים פרצה שריפה, בתקופה שהדירה הושכרה לנתבעים 1-2 על ידי התובעים. הנתבעת 3 היא בתם של הנתבעים וערבה להתחייבויותיהם על פי חוזה השכירות. לדירה נגרם נזק רב והתובעים טוענים שעל הנתבעים לפצותם בשל כך. כן דורשים התובעים תשלום דמי שכירות שלא שולמו ושיפוים בשל נזקים שנגרמו לדירה שכנה ואשר בהם נשאו התובעים. עוד תובעים התובעים פיצוי בשל עגמת נפש. סכום התביעה – כ- 322,000 ₪, למועד הגשתה.

בתביעה שכנגד מבקשים התובעים שכנגד לחייב את הנתבעים שכנגד בנזקים שנגרמו למיטלטלין שלהם בשריפה.

רקע וטענות הצדדים

התובעים הם בעלים של דירה באשקלון. הם השכירו אותה לנתבעים 1-2, על פי חוזה שכירות מיום 1.5.08 ותקופת השכירות הוארכה בהסכמה. הנתבעת 3 ערבה להתחייבויות הנתבעים על פי החוזה. גם הנתבע 4 היה ערב לחוזה המקורי, בטרם הוארך, אך התביעה כנגדו כבר נדחתה.

ביום 3.10.10, בשעה: 22:00 לערך, פרצה שריפה בדירה, אשר גרמה נזק לדירה עצמה וגם לדירה סמוכה, כמו גם לרכוש המשותף. התובעים טוענים, שהאש פרצה עקב כשל חשמלי במקרר שבבעלות הנתבעים. הנתבעים הציגו גרסה בלתי עקבית, כאשר בחלק מן המקרים הם הסכימו שהאש החלה במקרר, ובחלקם הם הכחישו זאת. הם גם טוענים, לסירוגין, כי האש פרצה, אולי, מלוח החשמל, שטופל באופן בלתי מקצועי על ידי בן משפחה של התובעים וכי גם אם האש פרצה מהמקרר, הטיפול הכושל בלוח החשמל לא מנע את הפסקת זרם החשמל ואת השריפה.

יש לציין, כי מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת של מומחים לעניין מקור השריפה. חוות הדעת של הנתבעים הייתה גם חוות דעת שמאית והתייחסה גם לרכוש הנתבעים שנשרף. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 10.9.14 הודיע ב"כ הנתבעים, כי המומחה שלהם לקה בשטף דם במח ואינו יכול להעיד ואילו בא כח התובעים הודיע שהמומחה שלהם לקה בליבו ואסור לו להופיע בבית המשפט. באי כח הצדדים הודיעו: "בנסיבות מחלתם של המומחים, אנו מסכימים שחוות הדעת שלהם לא יהוו ראיות ולמעשה יוצאו מתיק בית המשפט (מאור הנדסה ו-.ג.א. שחף)" (עמ' 20, שו': 3-4 לפרוט').

להלן, בתמצית, טענות התובעים, בהתייחס לתביעה ולתביעה שכנגד:

1.האש פרצה מהמקרר והנתבעים הודו בכך.

2.במקרה הזה חל סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") שכן אין מחלוקת על כך שהנתבעים 1-2 היו הבעלים של המקרר שממנו יצאה השריפה. לכן, עליהם הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחובו עליה. על הנתבעים להראות, שאמצעי הזהירות שנקטו, די בהם כדי לשלול רשלנות, תהא סיבת האש אשר תהא מבין כל הסיבות האפשריות הבאות בחשבון במידת הסבירות. כפי שנקבע בפסיקה, נטל ההוכחה על הנתבעים במקרה הזה הוא כבד מכל כובד, שכן סיבות השריפה עשויות להיות רבות.

3.הנתבעים לא הרימו את הנטל וזאת בהעדר חוות דעת מומחה מטעמם.

4.הנתבעים לא הוכיחו שמי מטעם התובעים ביצע תיקון בלוח החשמל. לעניין זה מדגישים הנתבעים, כי הנתבעים 1-2 נמנעו מלתת תצהיר ומלהגיע לבית המשפט. גם העד מטעם הנתבעים, ודים מיכאל לוין, המתאר בתצהירו את לוח החשמל, אינו מציין שנעשה מעקף של ממסר הפחת, כטענת הנתבעים. בנוסף, העד מסתמך על צילום שצילם המומחה מטעם הנתבעים, אשר, כאמור, חוות דעתו אינה מהווה ראיה, על פי הסכמת הצדדים.

5.אחריות הנתבעים נובעת גם מהסכם השכירות, במסגרתו הם התחייבו להחזיר את החזקה בדירה במצב שבו הם קיבלו אותה, לתקן כל נזק שייגרם לדירה בתקופת השכירות, לשלם את הוצאות אחזקת הדירה וכן לשלם כל תביעה שתוגש כנגד התובעות בגין נזק שנגרם על ידי הנתבעים.

6.יש לדחות את טענתה של הנתבעת 3, לפיה היא הבינה שהיא חתמה על ערבות רק לגבי תשלום שכר הדירה. היא העידה שהיא ניהלה בפועל את המשא ומתן, תרגמה להוריה את כל הוראות החוזה ומכל מקום, בתצהירה היא זנחה טענה זו.