מ' נ' בי"ס אורט חט"ע אורט ישראל ואח'

פתח דבר 

1.לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לפי הנטען, עקב תאונת עבודה שארעה ביום 26.12.2010. 

2.התובעת, ילידת 11.12.1975, מיילדת ואחות מוסמכת במקצועה העובדת בבית חולים XXX, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו עבדה כמרצה ומדריכה בנושאי בריאות ורפואה בבית ספר אורט בנצרת עילית, הנתבעת 1 (להלן: "אורט").  

3.התביעה הוגשה כנגד אורט, שהייתה כאמור מעסיקתה של התובעת בזמנים הרלוונטיים לתאונה הנדונה, וזו האחרונה הייתה מבוטחת במועד התאונה אצל הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). כן הוגשה התביעה כנגד עיריית נצרת עילית, הנתבעת 2, שהייתה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או בעלת השליטה במבנה בית הספר (להלן: "העירייה") והיא בוטחה בזמן התאונה על ידי שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שירביט").    

טענות הצדדים 

4.על פי המתואר בכתב התביעה, במועד הנקוב לעיל נפגעה התובעת במהלך עבודתה, עת סיימה שיעור באחת הכיתות בבית הספר, ובשעה שירדה במדרגות בית הספר שלא היו תקינות, היא נפלה ונפגעה קשות בכל חלקי גופה (להלן: "התאונה"). 

5.לשם הוכחת טענותיה שברפואה, צירפה התובעת לכתב התביעה חוות דעת אורתופדית ערוכה בידי ד"ר עאוני יוסף אשר קבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% בגין נזק במניסקוס עם נעילות בברך ימין בהתאם לסעיף 48 (2) ז (I)  לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות נפגעי עבודה), תשט"ז-1956.     

6.בתביעה נטען כי הנתבעות, יחד ולחוד, נושאות באחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב התאונה בשל רשלנותן שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא דאגו למדרגות תקינות ולא מחליקות; לא דאגו לתחזוקה שוטפת וסבירה של המדרגות, ובפרט תחזוקת פסי מניעת ההחלקה שעל קצה כל מדרגה ואשר עם השנים הפכו לבלויים, ישנים וקרועים; התקינו פס אלומיניום מעוגל בקצה המדרגה הראשונה בתחילת הירידה במדרגות, שלא זו בלבד שאינו נועד למנוע החלקה, אלא הוא דווקא גורם להחלקה ; לא הציבו מעקות משני צדי גרם המדרגות אלא מעקה אחד בלבד בצד ימין. 

7.התובעת נשענת בתביעתה על עוולת הרשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה"), עוולת הפרת חובה חקוקה, בהתאם לסעיף 64 לפקודה, וכן הכלל "הדבר  מדבר בעד עצמו" מכוח סעיף 41 לפקודה. עוד טוענת התובעת, כי המדרגות הינן בבחינת "דבר מסוכן", כמשמעותו בסעיף 38 לפקודה, אשר מצוי בשליטת ו/או בחזקת ו/או באחראיות הנתבעות, ועל כן עליהן הראיה שלא הייתה מצדן התרשלות שיחויבו בגינה.     

8.התובעת תמכה את טענותיה במישור החבות בחוות דעת הנדסית בנושא בטיחות המדרגות ערוכה ע"י המהנדס, מר עדנאן מסאלחה (להלן: "המומחה מסאלחה" או "מומחה התובעת"), אשר הצביע על מספר מפגעים בטיחותיים שנמצאו במדרגות ואשר גרמו לנפילת התובעת: העדרו של מאחז יד ; פס מתכת המותקן בקצה המדרגה עליה דרכה התובעת בעת התאונה היוצר זווית בעלת חתך עגול וחלק מאוד מאלומיניום ; בקצה מדרגה זו לא הותקן פס נגד החלקה; שטח הפנים של המדרגה העשויה מאריחי קרמיקה שהוא חלק מאוד כתוצאה משימוש רב ושטיפת המדרגות בחומרי ניקיון הגורמים להחלקה, בעוד שפני יתר המדרגות עשויים ממוזאיקה ועל שלח מדרגות אלה הודבקו פסים מונעי החלקה ; גובה רום המדרגה הנ"ל שסומנה בספרה 9 ע"י מומחה התובעת הינו 18.3 ס"מ בניגוד להוראת סעיף 8.12 לתקן הישראלי 2279 הקובעת, כי רום מדרגה לא יעלה על 16.5 ס"מ ולא יפחת מ- 10 ס"מ; רום מדרגה זו אף יותר גבוה מרום מדרגה 8 שהינו 16 ס"מ ועקב כך נוצר הפרש גבהים של 2.3 ס"מ בין שתי המדרגות הנ"ל, כאשר סעיף 8.12 לתקן הישראלי קובע שבכל אחד ממהלכי המדרגות יישמר קצב אחיד של השלחים והרומים;  קיום של מסעד או מאחז יד בצד אחד בלבד (ימין) והעדרו בצד הנגדי ; גובה המעקה הוא 115 מ"ר ואינו מאפשר להשתמש בו.

9.כן צירפה התובעת תמונות של המדרגות שצולמו בסמוך לאחר התאונה (ביום 12.01.2011) והממחישות את הפגמים שאותרו במדרגות, וכן תמונות שצולמו ביום 02.02.2011 המעידות על תיקונים שבוצעו במדרגות לאחר התאונה, לרבות החלפת הפסים למניעת החלקה בפסים חדשים.     

10.לעניין סוגיית הנזק, אמדה התובעת בסיכומיה את הפיצוי המגיע לה מעל 2.5 מיליון ₪, לפי הפירוט הבא: ₪ בגין הפסדי שכר בעבר 1,086,516 ₪ ; סכום של ₪ בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 1,153,872 ; הפסדי פנסיה 280,048 ₪ ; עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד לפי שיקול דעת ביהמ"ש; כאב וסבל בסך 100,000 ₪.   

11.מנגד, הכחישו הנתבעות בכתבי ההגנה מטעמן את נסיבות התאונה הנטענות ואת אחריותן להתרחשותה וטענו, כי נפילת התובעת ארעה מחוסר זהירותה שלה עצמה בלא קשר לקיומו של מפגע בטיחותי במדרגות. כן שללו הנתבעות קיומו של ליקוי כלשהו במדרגות אשר גרם לנפילת התובעת. יצוין עתה כי בשלב מאוחר יותר של הדיון, הנתבעות כבר לא חלקו כי התאונה ארעה שעה שהתובעת נפלה במדרגות, אך טענו שגם אז יש לקבוע כי התאונה התרחשה עקב אשמה הבלעדי של התובעת. לעניין הנזק, נטען כי סכום הפיצוי הנדרש הינו מוגזם ומופרז ומכל מקום, יש לנכות מכל פיצוי שייפסק לתובעת אשם תורם בשיעור 20% לפחות וכן תגמולי מל"ל שקיבלה התובעת עקב התאונה בסך של 133,903 ₪ (נומינאלי). עד כאן טענות הגנה המשותפות לשתי הנתבעות.  

12.מעבר לחזית משותפת זו מול התובעת המשליכה את האחריות לתאונה לפתחה של התובעת והשוללת קיומו של מפגע בטיחותי המקים חבות בנזיקין, העלתה כל אחת מהנתבעות טענות הגנה נוספות מטעמה בלבד המיוחדות רק לה, לרבות הטלת האחריות לקרות התאונה, ככל שתיקבע, כולה או בחלקה המכריע, על שכמה של רעותה.

13.העירייה הוסיפה וטענה, כי בית הספר נשוא התביעה מנוהל, מתוחזק ומופעל ע"י אורט וזאת מכוח חוזה בין הצדדים. העירייה כלל אינה מעורבת בתחזוקתו השוטפת של בית הספר ואין לה כל נגיעה אליו בהקשר זה. לטענתה, חובת התחזוקה, הניקיון והתיקונים השוטפים בבית הספר חלים על אורט בלבד, הוא שמזמין ביקורות הנדסיות וסקרי בטיחות תקופתיים, שלא באמצעות העירייה ושלא במעורבותה, הוא שמזמין, מממן ומבצע את תיקון הליקויים, והוא אשר מעסיק את כל צוות בית הספר, לרבות אב הבית האמון על תחזוקת המקום, והכל בלא כל מערבות מצד העירייה. לפיכך, ככל שיתגלה ליקוי במדרגות, הרי שהאחריות בגין כך רובצת לפתחו של אורט. עוד טענה העיריה, כי היא פעלה כפי שעירייה סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין והפעילה השגחה ופיקוח יעילים ומתאימים לנסיבות הזמן והמקום. עוד התייחסה העירייה בסיכומיה לסוגיית הכיסוי הביטוחי וטענה לקיומו של כפל ביטוח, כאשר לפי חישוביה את גבולות האחריות עפ"י הפוליסות של מבטחות הנתבעות, מכוח סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981, חלקה היחסי של הפניקס, המבטחת של אורט, הינו 91.7% מכל פיצוי שייפסק כנגד העירייה, בעוד שעל המבטחת שלה (שירביט) לשאת ביתרה בשיעור 8.3% מכל חלק באחריות הנזיקית שתושת על כתפי העירייה (אם בכלל).    

14.מנגד טענה אורט בסיכומיה, כי ככל שייקבע קיומו של מפגע בטיחותית במדרגות שגרם לפגיעתה של התובעת, נושאת העירייה לבדה בחבות כלפי התובעת, בהיותה הבעלים של מבנה בית הספר והיא הנושאת באחראית לתחזוקה ושיפוץ של מבנה בית הספר שאינם מוגדרים כ-"שוטפים". לגרסתה, לפני התאונה (בחודשים יולי-אוגוסט 2010) נעשה שיפוץ נרחב בגרם המדרגות ע"י העירייה, באמצעות קבלן מטעמה, ומהנדס ביצוע מטעמה פיקח על העבודות, ובמסגרתו נעשתה תוספת של מאחז יד לצד המדרגות ובנוסף בוצע חיפוי למרצפות למניעת החלקה והושמו סרטים למניעת החלקה בקצה המדרגות לפי התקן. עוד טענה אורט, כי בכל שנה נערכים בבית הספר מבדקים ע"י בודק חיצוני בשם יוסי שחר וזה האחרון נתן אישור בטיחות לפני התאונה (חודש נובמבר 2010) המעיד על תיקון כל הליקויים. בהתייחס לטענות הביטוחיות, טענה אורט כי אין כפל ביטוח, מכיוון שיש לפרש את הביטוח שהוצא ע"י המבטחת שלה (הפניקס) בהתאם לנוסח הסכם ההתקשרות שנערך בין הנתבעות, ולפיו הוטל על אורט לדאוג לביטוח שיורחב לשפות את העירייה אך בגין "אחריות למעשה או מחדל של אורט...". הואיל והאחריות לגרם התאונה רובצת לפתחה של העירייה, שהתקינה במהלך השיפוץ ריצוף למדרגות שאינו מתאים, הרי הפוליסה של הפניקס לא נועדה לכסות אחריות ישירה של העירייה בגין רשלנות, מעשים או מחדלים שלה.