השהיית עיון בתצהיר ודו"ח חקירה של נתבע עד תום פרשת התביעה

מונחת לפניי בקשה מטעם הנתבעת לדחות את המועד להגשת תצהיר חוקר וכן דו"ח חקירה (להלן: "התצהיר והדו"ח") עד תום פרשת התביעה.

התביעה בהליך דידן עניינה עתירה של התובעים לחייב את הנתבעת לפצות אותם עקב גניבת רכבם שהיה מבוטח אצל הנתבעת עת היעלמו בחודש אוקטובר 2011. פלוגתא מרכזית בתובענה דנן היא קרות אירוע היעלמות הרכב. בדחותה את תביעת התובעים לתקבולי הביטוח, נימקה הנתבעת את החלטתה בין השאר, בסתירות לכאורה בגרסאות המבוטחים (התובעים) לקרות האירוע וכן באיחור לכאורה בדיווח אודות האירוע למשטרה ולנתבעת.

בהתאם להחלטה בדיון מיום 22.12.14, הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית וראיותיהם לבית המשפט ביום 25.3.15. הנתבעת הגישה את ראיותיה לבית המשפט ביום 17.5.15. באותו מעמד, כאמור, ביקשה הנתבעת פטור מהגשת תצהיר חוקר ודחיית מועד עיון בדו"ח חקירה שהוכן, וזאת עד תום פרשת התביעה. ההליך קבוע לדיון הוכחות ליום 14.12.15.

תוך שהיא מפנה בין השאר ובעיקר להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: "עניין סוויסה"), טוענת הנתבעת כי קיימת מחלוקת עובדתית לעניין נסיבות קרות האירוע מושא התביעה. על כן, בהינתן הפלוגתה לעניין החבות, חשיפת תצהיר החוקר ודו"ח החקירה עובר לשמיעת עדויות התובעים, יש בה לפגוע בטיב הגנתה ולסכל את חקר האמת. מנגד, תוך שהם מפנים לאסמכתאות משפטיות, טוענים התובעים כי השהיית העיון בראיות בעל-הדין שכנגד נעשה במקרים חריגים ביותר שאין המקרה דנן נמנה עליהם. לדידם, השהיית העיון כאמור נוגדת את השיטה האדברסרית הנוהגת בשיטת המשפט הישראלית. לגופו של עניין, טוענים התובעים, כי לאורך כל הדרך, לרבות בשלב חקירתם על-ידי הנתבעת, מסרו גרסאות מלאות, פעלו בתום לב ושיתפו פעולה עם נציגי הנתבעת, ובכל מקרה, לא מתקיים כל חשש שמא יתאימו את גרסאותיהם לחומר המצוי בדו"ח החקירה.

עיינתי בטענות הנתבעת ובטענות התובעים, וכן עיינתי בעותק של דו"ח החקירה (מורכב משני חלקים) שהוגש לעיון בית המשפט בלבד. נציין כי תצהיר החוקר לא הוגש לעיון בית המשפט, אולם ניתן להניח כי תצהיר החוקר יתבסס בעיקר ויפנה לדו"ח החקירה שנערך.

דיון והכרעה