ת"א 9818-06-08 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל ואח' נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ ואח'

לפניי בקשה לשומת הוצאות, ואני מתנצלת על האיחור במתן ההחלטה, שנבע מכך שבתיק הוגשו בקשות, שאינן בסמכותי, והוא הועבר לשופטים אחרים.

בתיק ניתן ביום 16/10/13 פסק דין ע"י כב' השופט חדיד, בו נקבע בין השאר כי הנתבעת תשלם לתובעת בנוסף לסכום פסק הדין ולשכ"ט עו"ד, הוצאות משפט.

התובעת הגישה בקשה לשומת ההוצאות הבאות: אגרת משפט, שכ"ט המגשר-עו"ד כהן, שכ"ט מומחה-מר ג'נאח, שכר עבור עדות המומחה-מר ג'נאח ושכר העדים גב' קופרמן ומר רכטר, הצמדה וריבית.

המשיבה התנגדה רק לתשלום שכ"ט המגשר, בטענה כי מדובר בהוצאה וולנטרית, שאינה נחוצה לצורך ניהול התביעה, וכן התנגדה לתשלום עבור שכר טחרת המומחה, בנימוק כי הסכום מופרז וכי בית המשפט התעלם מחוות דעת זו, מכאן שלא היתה נחוצה לניהול המשפט.

המבקשת הגיבה לתגובה, והפנתה לפסיקה המכירה בהוצאות הגישור כהוצאות משפט.

לעניין חוות דעת המומחה, הבהירה המבקשת כי חוות הדעת הוזמנה לאור טענת המשיבה לפיה אריזת המערכת נשוא התביעה לא היתה ראויה, כי חוות הדעת היתה בעניין מהותי בתיק, וכי הטענה לעניין גבוה הסכום ששולם למומחה אינה מבוססת, ואינה עומדת באמות מידה סבירות.

לאחר שעיינתי בתיק, לרבות בבקשה ובתגובות, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בנוסף לסכומי פסק הדין את סכומי ההוצאות כולן.

אין מחלוקת בעניין אגרת המשפט ושכר העדים.

בעניין שכ"ט המגשר, אני מוצאת לנכון, בכל הכבוד, לאמץ את גישת כב' השופט מאיר יפרח בתיק ת"א (מחוזי מרכז) 5854-08-07 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 19.2.09), ולראות בהכרה בעלות הפניה לגישור כהוצאות משפט כעולה בקנה אחד עם המדיניות לעידוד הפניה להליך. אין בהכרה בסכום, המשולם למגשר כהוצאות משפט בסוף ההליך, סתירה לתקנה 7 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993,הדנה באופן ביצוע התשלום למגשר.

בעניין חוות דעת המומחה, המהנדס מר ג'נאח, הרי שמדובר בחוות דעת, שהוגשה לתיק בית המשפט והמומחה העיד אודותיה (פרוטוקול מיום 3/10/11), ואין בסמכותי לשקול האם ההוצאה סבירה ודרושה לניהול המשפט (תקנה 513(1) ולא תקנה 513 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). מעבר לצורך, לא יכולה להיות מחלוקת בנחיצות חוות הדעת לאור דברי כב' השופט חדיד בפסק הדין לעניין השיקולים, שהביאו אותו לפסוק שכ"ט עו"ד: "המטריה הלא פשוטה, זאת בלשון המעטה, בה היה על התובעת להתמודד הכוללת נושאים מדעיים מתחום הנדסת החומרים" (סעיף 59 לפסק הדין). טענת המשיבה לעניין גובה שכ"ט המומחה הינה טענה סתמית וכללית, המשיבה לא הביאה דוגמה, למשל, לסכום שכר הטרחה ששילמה למומחה מטעמה, שלא ידע להשיב לשאלות בעניין תחום המומחיות, ואין לקבל כי התובעת היתה משלמת סכום מופרז. חוות הדעת מכילה חוות דעת של שני מומחים ונספחים רבים, והוגשה עקב טענת המשיבה, שהתבססה על פגם באריזה. על כן אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת גם את מלוא הסכום, ששולם למומחה.