ת"א 9646-01-13

1.עניינו של פסק דין זה בתביעה לפיצויים שנטען בה כי לתובעת 3 נגרמו נזקים בשל רשלנותו של בית החולים הנתבע בקשר למעקב ההיריון שבסיומו נולדה התובעת 3 (ב-8.11.94) כשהיא לוקה בתסמונת דאון. 

2.הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק בתביעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 עם הנמקה תמציתית וכי הסכום הכולל (לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט) שייפסק יהיה בין 1.4 מיליון ש"ח ל-3.1 מיליון ש"ח.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעים סכום כולל של 2,600,000 ש"ח.

4.הסכום שנפסק משקף את רצון הצדדים בפסיקה על דרך פשרה והוא נותן ביטוי לסיכויים ולסיכונים בנושאי החבות והנזק.

בעניין החבות המדובר בעיקר בשאלה אם בנתונים הספציפיים של המקרה דנן הייתה רשלנות בכך שבמכלול הנסיבות התובעת 1 (שהייתה כבת 37 בתחילת ההיריון הנדון) לא הופנתה לבדיקת דיקור מי שפיר בשלב שבו הייתה במעקב היריון אצל הנתבע (החל מהשבוע ה-28 להיריון). בקשר לכך נשקל ושוקלל גם מה שעלה לגבי מעקב ההיריון של התובעת 1 עד השלב שבו הגיעה אל הנתבע ומשמעויותיו. ברקע עמדה גם טענה של הנתבע כי במקרה זה לא הייתה נעשית מכל מקום הפסקת היריון, מה שעלה מצד התובעים בקשר לכך והעובדה שהנתבע לא חזר על טענות בעניין זה בטיעוניו לפסיקה במתכונת המוסכמת.

בעניין הנזק נתתי דעתי בעיקר להסכמה בין המומחים בעניין שעור הנכות (65%), למידת עצמאותה של התובעת 3 בתפקודים השונים, לצרכים הנגזרים ממצבה, לעזרה שניתנה ושתינתן לה במסגרות השונות ולדעות השונות של המומחים בשאלת תוחלת החיים.

5.עניין נוסף שעמד על הפרק קיבל ביטוי בפרוטוקול (בע' 13) כדלקמן:

"התובעים מבקשים שבמסגרת פסק הדין תיקבע סקציה למקרה שהסכום שייפסק לא ישולם תוך 45 יום ממועד פסק הדין. הנתבע טוען כי אין מקום לקביעת סנקציה כזו. משאירים לשיקול דעת בית המשפט את השאלה אם לכלול סנקציה כזו במסגרת פסק הדין".

הגעתי למסקנה שבמסגרת פסק דין זה אין לקבוע סקציה מיוחדת כנ"ל. יש לצפות ולקוות שהנתבע ישלם את שחוייב בו בהקדם גם ללא שתרחף סנקציה כזו מעל ראשו ואף ללא צורך בנקיטת הליכי הוצל"פ.

6.על ב"כ התובעים להגיש עד 2.3.16 בקשה לעניין חלוקת הסכום שנפסק והאופן שבו יטופל הסכום המיועד לתובעת 3.

עד החלטה בבקשה כנ"ל, אין להעביר סכום כלשהו למי מן התובעים עצמם.