ת"א 9529-09-12 אסעד נ' משרד החינוך/המחלקה לישיבות ואח'

1.לאחר שמיעת הראיות, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, כאשר "בסמכות בית המשפט לקבל או לדחות את התביעה במלואה, נוכח התרשמותו מהראיות שנשמעו עד כה".

2.התובע, יליד 1994, טוען כי ביום 30.5.2005 בהיותו בן 11, נפגע בתאונה שאירעה לטענתו בין כתלי בית הספר שבו למד בירכא, כאשר לקראת תום ההפסקה הראשונה נדחף הוא ע"י תלמיד אחר וכתוצאה מכך הוא נחבל ביד ימין. התובע טוען כי מורי בית הספר התרשלו כאשר לא דאגו לפיקוח הולם על התלמידים בעת ההפסקה וכי אילו נכחו מורים תורנים בחצרות בית הספר לא היו התלמידים נאבקים האחד במשנהו ולא היו משחקים במשחקים מסוכנים אשר במהלכם נדחף התובע.

3.התובע טוען כי לאחר שנפגע, הוא פונה לביה"ח "לגליל" בנהריה, שם נבדק, צולם וטופל והוא אובחן כמי שסובל מפגיעה במרפק יד ימין. לתובע בוצעה רדוקציה, הונח סד גבס לשלושה שבועות.

4.התובע עתר לפצותו בגין הוצאותיו, בגין הכאב והסבל שנגרם לו ובגין פגיעה עתידית בכושר השתכרותו, למרות שלא טען לנכות.

5.הנתבעת טענה כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות מאלה שלהן טען התובע. הנתבעת טענה, מדובר באירוע פתאומי שלא ניתן לצפותו ועל כן אין לייחס רשלנות לצוות בית הספר, שכן הצוות אינו יכול למנוע כל אירוע תאונתי.

6.מטעם התובע העיד הוא וחברו אשר דחפו - שאדי אבו ג'נב.

7.מטעם הנתבעות העידו שתי מורות שהיו תורניות באותו יום: הגברות נהאיה סאלח ונאילה סלאמה - שתיהן מורות באותם ימים. כן העיד מנהל בית הספר בעת התאונה - מר כאמל אבו דולה.

8.שמעתי את דברי העדים ושקלתי טענות הצדדים ומצאתי לדחות את התביעה. הגם שפטור אני מחובת ההנמקה מאחר ומדובר בפסק דין על דרך הפשרה, אנמק בקצרה מסקנתי זו: לא האמנתי לגרסתם המאולצת של התובע וחברו שאדי אשר זכרו את כל "הפרטים הקטנים", אך לא זכרו שמות התלמידים שנכחו במקום ואת שמות המורים שהגיעו לזירה לאחר מכן. מאידך האמנתי באופן מלא לגרסתה הכנה של הגב' נהאיה סאלח אשר העידה כי הייתה תורנית בחצר בית הספר באותו יום וכי התובע לא נפל בחצר, כי אם בכיתה, ולא בנסיבות להן הוא טען.

9.בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

10.אני פוטר את התובע מיתרת אגרה.