ת"א 9443-08-14 בן ארי ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בעמ

רקע

1. לפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב לפנות את המבקשים מדירתם היודעה כחלקה 35 תת חלקה 1 בגוש 11581 (להלן: "הדירה") עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגישו בד בבד עם בקשתם.

    

2. המבקשים, בני זוג, נטלו מהמשיב מספר הלוואות מובטחות במשכנתה בין השנים 1995 עד 1998 לצורך בנית ביתם נשוא הבקשה. לאחר נטילת ההלוואה החל המבקש , שהינו עורך דין במקצועו, לייצג את המבקש עד שלבסוף יחסי הצדדים עלו על שרטון והמשיב הגיש תביעה כספית כנגדו על סך של 2,000,000 ₪ בגין כספים שהוחזקו על ידו בנאמנות ולא העבירן למשיב. המשיב זכה בתביעתו ופסק הדין אושר אף על ידי ערכאת הערעור.

    

3. בעקבות כך, הטיל המשיב עיקול על הדירה ובנוסף פתח בקשה למימוש המשכנתה, בעילה כי הטלת העיקול על דירת המגורים המובטחת במשכנתה הינה עילה למימוש המשכנתה, על פי תנאי ההסכם בין הצדדים.

    

4. בעקבות כך פתחו המבקשים בסדרה שלמה של הליכים משפטיים, שיריעה זו קצרה מלמנותם, בניסיון לעכב את הליכי הפינוי. הליכים אלו הגיעו אף לפתחו של בית משפט העליון אשר קבע כי ניתן להמשיך בהליכי המימוש ואף קבע כי המשכנתה באה להבטיח את פירעון ההלוואות שנטלו המבקשים וכן כל חוב עתידי לרבות החוב שנוצר בגין חיוב המבקש בתביעה הכספית שהוגשה כנגדו על ידי המשיב (ראה: רע"א 3180/13 בן ארי נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]).

    

5. המבקשים הגישו לפני תביעה בה ביקשו להצהיר על בטלות הסעיף של ויתור על דיירות מוגנת והדיור החלוף בהסכם ההלוואה (להלן: "תנית הויתור") ולהצהיר כי לא ניתן לפנות את המבקשים מהדירה כל עוד לא יוסדרו הדיירות המוגנת והדיור החלוף.