ת"א 9431-08-11 ליאור רוסבי נ' דוד טטרוקאלשוילי

1.לפני בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן כנגדם ביום 24.11.14, בהעדר הגנה ומחייבם בתשלום 12,150 ₪.

עסקינן בתביעה שהגישו המשיבים כנגד 46 נתבעים, דיירי/בעלי ומחזיקי הדירות בבניין שברח' העצמאות 91/10 באשדוד. על פי כתב התביעה, ביום 15.2.10 הוצפה דירת המשיבים עקב ליקויי הצנרת המשותפת של הבניין וכתוצאה מכך נגרמו לדירת המשיבים נזקים קשים.

2.לטענת המבקשים, כתב התביעה הומצא להם בשנת 2012 כאשר הדירה כבר לא הייתה בבעלותם ובחזקתם שכן זו נמכרה בחודש יולי 2011.

כתב התביעה נמסר ללא הזמנה לדין כשהוא נושא טעויות במספרי הזהות ובמענם של המבקשים ולפיכך הניחו המבקשים שהתביעה אינה רלוונטית לגביהם.

להגנתם טוענים המבקשים כי אין בינם לבין המשיבים יריבות שכן הם אינם בעלי הזכויות בדירה וזו נמכרה לפני למעלה מ-3 שנים מיום האירוע ותביעתו כנגד עשרות נתבעים (שברובם נמחקו) מגמתית.

כמו כן, האירוע הנטען התרחש שמונה קומות מתחת לדירתם הממוקמת בכיוון שונה ומחוות דעת השמאי מטעם המשיבים עולה כי הנזילה אירעה בין הקומה השישית לרביעית והנזקים ועלות תיקונם, מוכחשים. עוד נטען כי לא עלה בידי המשיבים להוכיח קשר סיבתי בין האירועים לליקויים בדירות הדיירים ולא הוכח כי התיקונים בוצעו בפועל ובכלל זאת לא הוכח עניין הדיור החלוף לו נזקקו המשיבים.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם אין להקל ראש בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט, אפילו אם הינו שגוי ואין ספק כי המבקשים היו, בזמנים הרלוונטיים, בעלים של דירה בבניין וחרף מסירת כתב התביעה לידיהם בחרו להתעלם ממנו. עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי הגנת המבקשים נמוכים, שכן על פי חוות הדעת גורם הנזק הינו הצפה של הביוב אשר הינו רכוש משותף של דיירי הבניין.

4.בהחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכח שיקול דעת בית המשפט.

המבחנים לצורך ביטול פסק הדין מכח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט הינם- האם הוצגו טעמים לאי הגשת ההגנה ומהם סיכויי הצלחת המבקש בהגנתו, קרי האם המבקש העלה טענות הגנה הראויות לבירור, כאשר בשלב זה של ההליך המשפטי אין מדקדקים בבדיקת הטענות או בדרכי הוכחתן, וכן יש ליתן את המשקל המתאים לכך שזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות הינה בבחינת זכות יסוד.

5.בענייננו, לא עולה מאישור המסירה כי כתב התביעה נמסר למבקשים עם הזמנה לדין ולאור הגישה הרואה באי המצאת ההזמנה לדין לנתבע,  טעם של ממש לצורך ביטול פסק הדין מחובת הצדק, יש מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

גישה זו מוצאת ביטוייה  בע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן (פורסם במאגרים משפטיים), ולפיה- 

"... הלכה פסוקה היא מימים ימימה שפסק-דין שניתן שלא בפני הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אמנם הוזמן כדין, חייב בית-המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק, ואין לו בכגון דא כל שיקול-דעת (ראה: ANLABY V. PRAETORIUS, (1888) HUGHES V. JUSTIN [2])"