ת"א 9418-08-14 כרמל דיירקט בע"מ נ' שיווק שמאי בע"מ ואח'

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להיעתר לבקשת המבקשת (התובעת) לשומת ההוצאות במלואה, למעט הדרישה להשבת הוצאות הגישור (ממנה שבה המבקשת בעקבות האמור בהחלטה מיום 28.3.17).

אכן, יש ובתי המשפט מצאו לנכון להורות על השבת חלק מסכום האגרה שעה שהתובע זכה רק בחלק מתביעתו (ראו, לדוגמה בלבד, ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בנין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 2.9.10, בפסקאות 34-35 לפסק הדין, בגדרו נקבע כי משזכתה התובעת בכ-7% מתביעתה תחוייב הנתבעת אך ברבע מהאגרה ששולמה, להלן: הלכת בלאושטיין; ע"א 9118/06 שנרום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, מיום 5.3.09, בפסקאות 44-45 לפסק-הדין, בגדרו הושת חיוב בשיעור שליש מהאגרה בעקבות זכיה בסכום העולה כדי 11% לערך מסכום התביעה). עם זאת, רשימת השיקולים שישקול בית המשפט בהקשר זה אינה סגורה, והיא כוללת לא רק את ההיקף הכספי של העניין ואת היקף הסכום שנפסק אלא גם, בין היתר, את מורכבות התיק והזמן שהושקע בו כמו גם האינטרס הציבורי וחשיבות העניין לבעלי הדין (הלכת בלאושטיין, בפסקה 34 לפסק-הדין). במקרה דנא זכתה התובעת אך בכ-15% מהסכום הכספי בו נקבה בכתב התביעה (110,000 ₪ מתוך הסעד הכספי שסכומו הכולל הועמד על 700,000 ₪). עם זאת, התובעת זכתה בצו מניעה קבוע כנגד הפרת זכויותיה על ידי הנתבעים; ולמעשה ניתן לומר כי זכתה ב- 55% מסכום התביעה, שכן במסגרת ההסכמה הדיונית שבה בה מהתביעה למתן חשבונות וחיוב הנתבעים בתשלום של 500,000 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט ועמדה אך על חיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי הסטטוטורי בסכום של 200,000 ₪. מכלול השיקולים, ובפרט מורכבות הסוגיה שעמדה לדיון, האינטרס הציבורי וחשיבות העניין לתובעת, מטים את הכף לטובת התובעת ומביאים למסקנה שיש להשיב לה את מלוא האגרה ששילמה.

לא למותר לציין כי בשל ההסכמה הדיונית לא שולמה המחצית השניה של האגרה. ממילא לא חוייבה בה הנתבעת, וסכום האגרה השנוי במחלוקת אינו גבוה בנסיבות העניין (8,500 ₪).

אשר ליתר ההוצאות, מאחר ומדובר בהוצאות שהוצאו באופן ישיר לצורך הבאת הראיות, אין מקום לסטות מהכלל לפיו בעל הדין שזכה בדין יזכה בהשבת הוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג בניסן התשע"ז, 19 באפריל 2017, בהעדר.