ת"א 9410-03-17 רגב ואח' נ' רובין ואח'

בעניין בקשה לסילוק על הסף – 

לאחר שקראתי את הבקשה, התשובה והתשובה לה, ואף קראתי את כתבי הטענות הרלבנטיים מטעם הצדדים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה. להלן טעמי.

כידוע, ההלכה הפסוקה מורה כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד אשר יינתן במשורה (ההלכות הידועות, המפורטות בסעיפים 29-33 לתשובת המשיבה, מקובלות עלי).

במקרה דנן, טוענים המבקשים (הנתבעים), כי יש לסלק את התביעה על הסף לנוכח קיומו של כתב ויתור הדדי עליו חתמו הצדדים ואשר הוסתר מבית המשפט, השתק ומניעות, ושימוש לרעה בהליכי משפט.

כפי שעולה מכתבי הטענות מושא הבקשה, טענותיהם של המבקשים רוויות פרטים עובדתיים אשר יש לבררם, בהתאם להלכה הפסוקה, במסגרת הליך שמיעת ראיות. כך ובין היתר, הדברים נכונים באשר לנסיבות כריתתו של המסמך המכונה על ידי המבקשים "כתב ויתור"; העובדות אשר הובילו את הצדדים להפסקת השכירות טרם סיום תקופת האופציה; וממילא נכונים הדברים אף באשר לאומד דעת הצדדים, כמפורט בסעיף 25 לבקשה והעובדות הרבות המפורטות בסעיף 39 לבקשה.

הדברים נכונים אף בכל הקשור לעובדות המפורטות בתשובת המשיבה, בכל הקשור לטיב המסמך אשר לשיטתה הינו "פרוטוקול מסירה" בלבד, טיבן של ההקלטות ומשמעות התכתוב (תמלול) וקבילותו, כנטען בתשובה לתשובה.

יחד עם אלה סבורני כי כטענת המבקשים היה מקום לצרף מסמך זה לכתב התביעה, או לפחות להתייחס אליו בסעיף 36 לכתב התביעה או בסמוך אליו, אולם איני סבור כי יש באי צירופו כדי להוביל לדחיית התביעה על הסף, כטענת הנתבעים.

לפיכך לא ראיתי להיעתר לבקשה על טענות הסף שבה, והיא נדחית.

משלא צורף המסמך לכתב התביעה ולא פורטו העובדות הקשורות עם עריכתו, בבחינת עובדות מהותיות שהיה מקום לציינן ואשר אילו פורטו יכול שהליך זה לא היה בא לעולם, אין צו להוצאות.