ת"א 9290-10-12 פנחס נ' המוסד לביטוח לאומי - תל אביב

תביעה כספית על סך 180,559 ש"ח, לחיוב הנתבע בתשלום רטרואקטיבי של קצבת זקנה ולפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש.

תמצית טענות התובע

1. ביסוד התביעה טענת רשלנות. התובע טען כי הנתבע התרשל כלפיו בעת המגעים בין הצדדים בשנת 2004, בכך שפקידיו לא הציגו לפניו את האפשרות להגיע להסדר תשלומים לעניין פירעון חובו לנתבע אותה עת, הסדר אשר הוצע לו בהמשך בשנת 2006. עקב כך תפח חובו של הנתבע עד לאיבוד זכותו לקבלת קצבת זקנה במשך למעלה משנתיים, בתקופה נשוא התביעה.

    

2. התובע, יליד שנת 1939, הגיש לנתבע בחודש אפריל 2004 תביעה לתשלום קצבת זקנה. תביעתו זו נדחתה ביום 25.4.04 על ידי הנתבע, בטענה לקיומו של חוב פיגורים לתובע בתשלום דמי הביטוח בגין תקופה העולה על 36 חודשים (משנת 1995), ובהתאם לסעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק המל"ל").

    

3. לטענת התובע, בשנת 2004, לאחר שקיבל מהנתבע הודעה על קיום חוב דמי ביטוח בסך של 22,354 ש"ח, הוא פנה לסניף הנתבע באזור מגוריו לטיפול בעניין. לטענתו, פקידי הנתבע עמדו על כך שישלם את מלוא החוב בתשלום אחד במזומן, וזאת כתנאי למימוש זכאותו לקבלת קצבת זקנה. נוכח מצבו הבריאותי והכספי הקשה באותה תקופה, הוא לא היה מסוגל לעמוד בדרישה זו, החוב לא הוסדר וקצבת הזקנה לא שולמה לו.

    

4. לטענת התובע, למרות שבמערכת הנתבע היה קיים אותה עת נתון כי הוא נטול הכנסות שוטפות כלשהן, הרי שבפניות שני פקידי הנתבע הטלפוניות אליו, ובניגוד לגרסת הנתבע בעניין, לא צוינה בפניו האפשרות להגיע להסדר כלשהו לפירעון חובו. לטענת התובע, גרסתו זו נתמכת בתיעוד שיחות הטלפון אליו של שני פקידים אצל הנתבע, תיעוד מבית מדרשו של הנתבע עצמו, וכן הוא מוצא חיזוק לגרסתו בכך שאף אחד משני פקידי הנתבע ששוחחו עימו בזמנו בשנת 2004 ואשר אף מסרו עדות מטעם הנתבע, לא זכר האם אכן הבהיר בשיחתו עם התובע כי יש אפשרות להגיע להסדר תשלומים לפירעון החוב.

    

5. כל זאת, בניגוד להשתלשלות העניינים כשנתיים לאחר מכן, החל מחודש אפריל 2006. בשלב זה, כשהוטב מעט מצבו הבריאותי, פנה התובע אל הנתבע, הגיע להסדר לפירעון החוב ב- 24 תשלומים, אשר כלל תשלום ראשון במזומן בסך 5,000 ₪ וסך של 845 ₪ שקוזז מקצבת הזקנה מדי חודש. החל ממועד זה אושרה לנתבע קצבת זקנה בתוספת השלמת הכנסה.