ת"א 9223-06-15 ח. נ' ברק ואח'

בפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 24.07.15.

התובע (להלן: "המשיב") מתנגד לבקשה מן הטעמים המפורטים בתגובתו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, אני מחליטה להיעתר לבקשה ולהלן טעמיי לכך.

כידוע, ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יכולה להיעשות מכוח שתי עילות: האחת, ביטול מתוך חובת הצדק העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה; והשנייה, ביטול על פי שיקול הדעת.

בענייננו, אין חולק כי המצאת כתב התביעה למבקשת בוצעה כדין, ולכן פסק הדין שניתן בשל אי הגשת כתב הגנה מטעמה, בדין ניתן. לפיכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול הדעת.

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד, סיבת אי הגשת כתב ההגנה ; והשני , סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט. מדובר בשני שיקולים מצטברים, כאשר הפסיקה העניקה לשיקול השני מעמד בכורה. ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בעניין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין.

בענייננו, נראה כי סיבת אי הגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה בטעות בתום לב, אשר ניתן לפצות בגינה בתשלום הוצאות עבור אי הנוחות שנגרמו למשיב בשל אי הגשת כתב ההגנה במועדו. בנסיבות המקרה שלפניי, לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או מהתעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר כאמור בפסיקת הוצאות.

באשר לשאלה השנייה אשר דנה בסיכויי ההגנה שהיא כאמור השאלה העיקרית, הרי שבשלב זה די להצביע על טענות הגנה סבירות ואין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית.

עיון בבקשה לביטול פסק הדין על צרופותיה מלמד, כי המבקשת מראה נימוקי הגנה טובים אשר ראויים להישמע והמצדיקים ביטול פסק הדין, ובמיוחד לנוכח כפירתה של המבקשת בחבות וטענתה כי המשיב היה בזמן התאונה נשוא התביעה משולל כיסוי ביטוחי וכי האחריות לגרם התאונה נופלת לפתחו של האחרון. מדובר בשאלות שבמחלוקת אשר מצריכות בחינה ושמיעת גרסאות עובדתיות וטענות משפטיות של הצדדים, לכשייקבע התיק לשמיעה.