ת"א 9160-11-11 וובר נ' בן אאיש

א. רקע כללי:

1. התובע הגיש ביום 10/10/11 בקשה לביצוע שיק בסך 60,000 ₪ לאחר חילולו. השיק נמשך לזכותו על ידי הנתבעת. זמן הפירעון המצוין על גבי השיק הינו 30/11/04.

    

2. בשנת 2003 נחתם בין שתי חברות שהיו כל אחת בבעלותם/ניהולם של התובע ושל בעלה של הנתבעת, הסכם על פיו התחייבה חברתו של בעלה של הנתבעת (להלן: בנייני טופז) לבנות יחידות דיור על מקרקעין בבעלות החברה של התובע (להלן: אשבן).

    

3. בעקבות סכסוך כספי שנתגלע בין החברות הגישה אשבן בשנת 2007 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לאור תניית בוררות בהסכם, הועבר הסכסוך לבוררות במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית, והבוררות התקיימה בפני כב' השופט (בדימוס) דן ארבל. בסופו של יום, מצא הבורר לחייב את בנייני טופז בסך של למעלה מ-5 מיליון ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחה. פסק הבורר ניתן לאור התנהלות בנייני טופז במסגרת ההליך ובפרט לאור אי תשלום חובהּ למוסד לבוררות, כאשר על-פי כללי המוסד, רשאי הבורר במקרה שכזה להורות על דחיית התביעה או קבלתה לפי העניין בחלקה או בשלמותה.

    

4. לשם השלמת התמונה יוּסף כי בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת אשבן לאישור פסק הבוררות. רשות ערעור לבית המשפט העליון מטעם בנייני טופז בה עתרה לביטול פסק הבוררות בטענה כי הוא נוגד את כללי הצדק הטבעי כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם וכי הבורר יכל היה לנקוט בצעדים פחות קיצוניים, נדחתה ביום 24/6/10.

    

5. בדיון בבקשת הרשות להתגונן שנערך ביום 29/1/13 בפני כב' הרשמת הבכירה ע' אייזדורפר, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן.