ת"א 9018-06-12 ח' נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

רקע כללי

1. התובע יליד שנת 1954, רופא במקצועו- עובד כרופא בקופ"ח מקצועית כללית, וכן במרפאה פרטית בכפר בענה- הגיש תביעה שבגדרה עתר לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.7.10 (להלן : "התאונה").

    

2. הנתבעת הייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה המבטחת של השימוש ברכב בו נהג התובע בזמן התאונה.

    

3. בעקבות התאונה התובע הובהל לבית החולים לגליל מערבי בנהריה, שם הוא נבדק, טופל ושוחרר לביתו עם המלצות למנוחה והוראות להמשך מעקב רפואי.

    

4. לאחר שחרורו התובע המשיך במעקב רפואי בקופת חולים, בעיקר בשל הפרעות נפשיות, לרבות חרדות, אי שקט, חוסר שינה ופחדים, מהן החל לסבול, כנטען, בעקבות התאונה. בעקבות תלונות אלו, התובע הופנה לטיפול פסיכיאטרי והיה במעקב רפואי ממושך שבסופו הפסיכיאטר המטפל מצא כי התובע סובל מתסמונת דחק בתר-חבלתית.

    

5. לאור הממצאים המפורטים לעיל, ולבקשת התובע, מיניתי את ד"ר ראסם כנאענה, כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי ( להלן: המומחה) . בחוות דעתו המומחה ציין, בין היתר, כי: " אין עדות לעוררות יתר או לתחושת פגיעות מופרזת ואין ביטוי לחשש ממשי מתאונה חוזרת. קיימת עמדה הימנעותית חלקית מהעלאת תכנים סביב התאונה, אומנם ללא ביטוי להתנהגות הימנעותית משמעותית על אותו רקע. אין עדות להפרעה דיכאונית. הערכתי מקיום סימנים חרדתיים על רקע פוסט-טראומטי אשר עוצמתם הייתה יותר משמעותית במהלך תקופה ראשונה אחרי התאונה. הערכתי גם מרצון מודע לחדד את תלונותיו. אין עדות להגבלה מבחינת תפקודו התעסקותי על רקע חרדתי פוסט-טראומטי, אומנם ניתן להעריך השפעה חלקית על תפקודו החברתי" (עמ' 6 לחוות הדעת). בסופו של יום, המומחה העריך כי התובע סבל מנכות זמנית למשך שנה בשיעור של 10%, ואחר מכן נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 5%.

    

6. הצדדים תמימי דעים באשר לנסיבות אירוע התאונה, היות התאונה תאונת דרכים וגם לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי מתאים. המחלוקת היחידה שנותרה טעונה הכרעה הינה שאלת הנזק והיקפו. באשר למחלוקת זו הצדדים הסכימו כי יוגשו סיכומים ויינתן פס"ד מנומק.