ת"א 8984-07 בר גיל נ' וורקו ואח'

התובע, יליד 8.9.1953, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 23.6.2006 בעת שהיה כבן 53. הנתבעת חולקת על קרות האירוע, כמו-כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

האם התובע נפגע בתאונת דרכים

בתצהיר העדות הראשית ציין התובע, כי ביום 23.6.2006 נפל והחליק במדרגות אוטובוס תוך כדי ירידה ממנו. בחקירה הנגדית הוסיף התובע ופרט, כי בעת הירידה מן האוטובוס נתקל בסף של אלומיניום שהיה בולט וכתוצאה מכך הוא עף בעוצמה אל מחוץ לאוטובוס. (עמ' 25 שו' 30; ההפניות בעדותו מתייחסות לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.13). התובע ציין, כי אדם בשם ואדים, שירד יחד איתו מן האוטובוס, עזר לו ועצר מונית שהסיעה אותו לטיפול רפואי. ואדים נתן לו את מספר הטלפון שלו אולם, לטענתו, לא הצליח להשיגו מאז התאונה למרות ניסיונותיו.

לתמיכה בגרסתו הגיש התובע העתק מכתב ששלח אל הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) בו הוא מפרט את גרסתו, כפי שתוארה לעיל, וכן כרטיס נסיעה באוטובוס של הנתבעת, מיום 23.6.2006 בשעה 15:07.

הנתבעים טוענים, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים. לטענתם, עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין ואין להסתפק בה, במיוחד כשהוא לא טרח לזמן עד שהיה נוכח, על פי טענתו, בעת קרות התאונה.

לאחר שבחנתי את הראיות, מצאתי לקבל את גרסת התובע. עדות התובע בכל הנוגע לאופן קרות התאונה מהימנה עלי, והיא נתמכת בראיות שהוצגו. מכרטיס הנסיעה שצורף עולה, כי הנסיעה שבמהלכה נפל התובע, הייתה בסביבות השעה 15:07. בתעודת חדר המיון מצוין כי התובע נקלט בחדר המיון בשעה 15:42, כשהוא מתלונן על "כאבים באגן לאחר שהחליק ונפל ממדרגות של אוטובוס". עובדות אלו מחזקות באופן משמעותי את גרסת התובע. לכך אוסיף, כי הנתבעים לא טרחו להביא לעדות את נהג האוטובוס על מנת לתמוך בגרסה שונה, ככל שישנה.