לוטונט מועדון חברים בע"מ נ' זילברג ואח'

בפני בקשת הנתבעים להורות על סילוק התביעה שהוגשה כנגדם על סך 100,000 ₪ על הסף, מחמת היעדר עילה, השתק עילה והיעדר יריבות.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעים ובתגובות לה, ולאחר שבחנתי את כתב התביעה על נספחיו, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

היעדר עילה והיעדר יריבות

תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נועדו להסדיר את סמכותו של בית המשפט לסלק תובענה על הסף. לצד סמכות זו מונחות מושכלות היסוד כי לא בנקל יסלק בית המשפט תביעה על הסף, ורק כאשר ברור ונעלה מכל ספק, כי גם אם יוכיח התובע את הטענות שהעלה בכתב התביעה לא יזכה לסעד המבוקש. סילוק תביעה על הסף הוא צעד דרסטי שהפעלתו דורשת זהירות יתרה, טרם נעילת שערי בית המשפט בפני תובע מבלי שטענותיו תתבררנה לגופן.

בנסיבות המקרה דנן אני סבור כי גם במקרה בו תתבררנה טענות התובעת כנכונות לא תצמח לה עילת תביעה כנגד הנתבעים וכפי שאבהיר להלן.

התביעה עניינה בהתנהלות נטענת מצד הנתבעים בהליך מקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישו הנתבעים 1-2, באמצעות בא כוחם הנתבע 3, כנגד התובעת ומספר נתבעים נוספים, בגין משלוח הודעות בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשרות (בזק ושירותים), תשמ"ב-1982 (להלן: התובענה הייצוגית).

כמפורט בתביעה שבפני, לאחר אישור התובענה הייצוגית פנו הנתבעים דכאן בבקשה למתן צווי גילוי ועיון במסמכים כלפי 22 חברות תקשורת בהתייחס למידע ומסמכים הקשורים לתובעת. בית המשפט המחוזי (כב' השופט רניאל) נעתר לבקשה חרף התנגדות התובעת והורה על מתן הצווים המבוקשים לצדדים השלישיים. התובעת ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, וערעור זה נדון בפני כב' הנשיאה חיות, אשר בתחילה עיכבה את ביצוע ההחלטה, ובהמשך קיבלה את הערעור וביטלה את ההחלטה.

לאור החלטת בית המשפט העליון פנתה התובעת לנתבעים בדרישה להשבת כל החומר שנתקבל מן הצדדים השלישיים עובר לעיכוב ההחלטה, ובתוך שכך, לאשר בחוזר כי כל החומר נמחק ממחשביה. בתגובה השיבו הנתבעים כי המידע נמחק וכי לא נעשה בו כל שימוש. לפי טענת התובעת, חרף הצהרה זו, הוברר לה כי הנתבעים עושים שימוש במידע שנמסר להם על ידי הצדדים השלישיים בעקבות הצווים וכפי שניכר מבקשת הנתבעים שהוגשה במסגרת התובענה הייצוגית לזימון נציג חברת טלזר 019 לעדות בבית המשפט, בה נטען כי זימונו של העד מתבקש על בסיס מידע שנתקבל במסגרת תגובה לצו מידע.

על יסוד מסכת עובדתית זו טוענת התובעת כי קבלת המידע והמסמכים בידי הנתבעים, החזקתו והשימוש בחלקו מהווה עוולת גזל סוד מסחרי בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 וכי הודעת הנתבעים כי לא נעשה שימוש באותו המידע מקיימת את חזקת השימוש כמשמעותה בסעיף 10 לחוק זה.

ראשית אציין כי ככל שנוגע לטענת היעדר היריבות אני סבור כי דינה של הטענה להידחות. הנתבעים טוענים כי הנתבע 3 משמש כשלוחם של הנתבעים 1-2 בתובענה הייצוגית וכל פעולותיו נעשו בשמם ועל כן אין בינו לבין התובעת יריבות משפטית. במענה לטענה זו הבהירה התובעת כי העוולה מיוחסת לנתבע 3 באופן אישי ולא מתוקף היותו שלוחם של הנתבעים 1-2.