ת"א 8943-10-12 מ' ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - ואח'

1.התובעות הינן היורשות עפ"י צוואה של זכויותיו של פלוני ז"ל, בנחלה מס' ** הידועה גם כחלקה *** בגוש *** במושב עין עירון [להלן; "הנחלה"].

2.התובעות ביקשו למכור את הנחלה. בשלהי שנת 2010 פנה עו"ד עמרמי, ב"כ התובעות ,לרשות מקרקעי ישראל [להלן; "הרשות"] וביקש אישור מצב הזכויות בה. בתשובתה נכתב כי הנחלה רשומה בספרי רישום המקרקעין (הנתבע 1- "הטאבו"). בנסח שהתקבל מהאחרון נכתב כי המוריש רשום כחוכר לדורות של הנחלה וכי "השכירות מהוונת, אין הגבלה בהעברה ובירושה".

3.התובעות פנו לטאבו לרשום את הזכויות בנחלה. תיק הפעולה שהגישו הוחזר להן בנימוק שיש לקבל את הסכמת הרשות לפעולה.

4.ביום 04.01.11 התקשרו התובעות עם צד ג' למכירת זכויותיהן. כחודש לאחר מכן פנה בא כוחן לטאבו, בניסיון נוסף לבצע את רישום הזכויות על שם מרשותיו, והסתמך, בנימוקו על הרישום הקיים. הטאבו טען כי נדרשת הסכמת הרשות. לאחר ששתי פניות נוספות נדחו, פנה ב"כ התובעות לאחרונהוביקש הסכמתה לביצוע הפעולה.

5.בתשובה נענה כי הרשות איננה רושמת זכויות בנחלה על שם שני בני אדם שאינם בני זוג, ולפיכך יש צורך בייחוד הזכויות על שם אחת מהתובעות. משכך, ערכו התובעות הסכם ביניהן, לפיו נרשמה הנחלה על שם אחת מהן, ונשמרו זכויותיה של האחרת- בנאמנות.

6.בעקבות פעולה זו אישרה הרשות לטאבו לרשום את מלוא הזכויות על שם המקבלת ובד בבד נרשמה הערת אזהרה גם לטובת הקונים.

7.בזמן הרישום ע"ש האחות המקבלת, דרשה הרשות כי תימחקנה המילים "אין הגבלה בהורשה ובהעברה". חרף הסתייגויות ב"כ התובעות, בוצע התיקון, בעוד שהציון כי "השכירות מהוונת" נותר על כנו. לטענת התובעות, נאלצו להסכים לתיקון זה על מנת לקיים את החוזה שכבר נחתם.

8.באוגוסט 2011, כשמונה חודשים לאחר עריכת הסכם המכר, הודיעה הממונה המחוזית לחוזים חקלאיים מהרשות כי "לא מדובר בנכס מהוון. נחלה לא ניתן להוון" וכי הוזמנה שומה לתשלום דמי ההסכמה.

9.הרשות העמידה דרישתה לדמי הסכמה ע"ס 1,317,755 ₪. לאחר ערעור, הופחת הסכום והועמד על סך 1,314,858 ₪.סכום זה המהווה כשליש מהתמורה שהתקבלה בין הנחלה הוא סכום התביעה.

10.טענות הצדדים