ת"א 8941-03-10 ואח' שמעון בן יאיר נ' כהן ואח'

1.בפני תביעות הדדיות לפינוי וסילוק יד מרכוש משותף בנכס במבשרת ציון , שהדיון בהן אוחד.

ניהול ההליך:

2.התביעה הוגשה בת.א. 8941/03/10 ע"י מי שטוענים להיותם יורשי המנוח שמעון בן יאיר (ייקראו להלן-"נתבעים 1-9") , בעל זכויות בנכס המצוי ברחוב האורן 47 במבשרת ציון, הידוע גם כחלקה 22 בגוש 30477 (להלן-"הנכס"). התביעה הוגשה נגד בעל זכויות אחר בנכס , יעקב כהן (ייקרא להלן- "כהן") לצו מניעה וצו עשה קבוע שיאסור על כהן לעשות שימוש ברכוש המשותף ולהורות לו להחזיר את מצב הנכס לקדמותו בהריסת תוספות שבנה בו וכן לסעד כספי בסך של 115,000 ₪ בגין בנייה ושימוש ברכוש המשותף.

3. תביעה אחרת הוגשה ע"י כהן ובעל זכויות נוסף בנכס יוסף אוחנונה (להלן-"אוחנונה") בת.א. 3809/02/12 לסילוק יד מהרכוש המשותף בנכס, הריסת תוספות שבנו הנתבעים או מי מהם, פרוק שיתוף ולסעד כספי בסך של 500,000 ₪ בגין השימוש ברכוש המשותף.

4. הדיון בשתי התביעות אוחד ובהתאם להחלטה מיום 18.11.14 נידונה תחילה המחלוקת בנוגע לשימוש של הנתבעים 6 ו-8 בנכס ולאחריה יתבררו יתר הטענות בתביעות ההדדיות.

טענות הצדדים:

5.כהן ואוחנינה טוענים כי הנתבע 6 , ציון בן יאיר (להלן-"ציון") , בנו של המנוח שמעון בן יאיר (להלן-"המנוח") והנתבע 8, משה בן יאיר (להלן-"משה") בנו של ציון ונכדן של המנוח השתלטו על חלקים ברכוש המשותף , מחזיקים בהם ועושים בהם שימוש. לא ידוע לתובעים מי הם יורשיו החוקיים של המנוח אך הנתבעים משה וציון, כמו גם יתר הנתבעים שעניינם טרם נידון, נוהגים מנהג בעלים שלא כדין בחלקים מהרכוש המשותף בנכס ובכלל זה, בבנייה ללא זכות בנכס וללא היתר בנייה כדין. הדברים אמורים בהנחת קרוואן בצמוד ליחידה שבבעלות אוחנינה (להלן-"הקרוואן") ושימוש בו למגורים ; הקמת מבנים לעסק מסחרי "הכל לבית ולגינה" או כל שם אחר של העסק לאורך החלקה ברחוב הורד (להלן-"הכל לבית") ובנוסף, הקמת מבנה בהיחבא עבור פיצרייה (להלן-"הפיצרייה") ללא הרשאה מהתובעים והרחבת היחידה של המנוח בנכס עד לרחוב האורן . כמו כן, הציבו הנתבעים מחסן על הגג המשותף של הנכס והחלקה גם גודרה על ידם על מנת לתפוס חזקה בחצר המהווה רכוש משותף (ייקראו להלן -"התוספות").

6. התנהגות הנתבעים מקימה עילה לפינוי ולהריסה של התוספות לטענת התובעים בעילות לפי פקודת הנזיקין של הסגת גבול, הפרת חובה חקוקה , רשלנות ומטרד ליחיד ובעילה קניינית לפי חוק המקרקעין וכן התעשרות שלא כדין.

7.הנתבע 6 , ציון , טען כנגד זכותם של התובעים בנכס וכי השימוש הנעשה על ידו מזה עשרות שנים במקרקעין אינו ברכוש המשותף . החצר בה הוקמו התוספות אינה כלל חלק מהנכס כי אם בחלקה אחרת שלתובעים זכויות בו לפיכך אין יריבות בין בעלי הדין. הוא עצמו, אחד מיורשי המנוח ומעבר לזכותו כיורש, הוא בעל זכות דיירות מוגנת בישיבתו במקרקעין מזה עשרות שנים והוא נוהג בו מנהג בעלים כדין. בהתאם לכך, חלה התיישנות ודין התביעה להידחות.

8. הנתבע 6 הוסיף וטען כי הגיש בקשה למתן היתר בנייה לתוספות וכי אין זה מעניינם של התובעים אם ניתן היתר. העסקים המנוהלים בתוספות שייכים לו ואינם יוצרים כל מטרד. הקרוואן, בשימושו מזה עשרות שנים (סעיף 9 לכתב ההגנה) וההחזקה בו היא כדין. הנתבע 6 הכחיש כל קשר ליחידה של המנוח שנטען שהוגדלה והגידור של החלקה נעשה על פי דין לפני עשרות שנים לדידו. בנוסף נטען כי בהיעדר יריבות משעסקינן בחלקות שונות, אין להורות על פרוק שיתוף במקרקעין מה גם שעסקינן בשאלת הבעלות במקרקעין שהסמכות העניינית לגביה, היא לבית המשפט המחוזי.

9. הנתבע 8, משה, טען כי התוספות הוקמו לפני כמעט 20 שנה בהסכמה מכללא של התובעים. בדומה לנתבעים, גם התובעים בנו תוספות ועשו שימוש ברכוש המשותף בהסגת גבול חמורה מזו. הנכס מצוי על חלקה ששטחה 1,174 מ"ר המהווה רכוש משותף ולפי התב"ע ניתן להוסיף על שטחו הנכס הבנוי המקורי שהיה של 110 מ"ר. חלקם של הנתבעים בנכס כיורשי המנוח הוא בשיעור של 25% , חלקו של אוחנינה הוא בשיעור של 50% ואילו של כהן, בשיעור של 25%.