ת"א 8776-03-09 מסרי ואח' נ' עירית טייבה ואח'

בפניי בקשה מיום 16.12.2014 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ולביטול שני פסקי דין שניתנו על ידי ביום 19.10.2014 וביום 20.10.2014 כנגד המבקש בהעדר הגנה, בו חויב המבקש לשלם למשיבות 1 ו- 2 כ- 36,000 ₪ ולמשיבה 3 כ- 24,000 ₪, במסגרת הודעות צד ג' אשר הגישו המשיבות כנגד המבקש ואשר המבקש לא התגונן כנגדן.

טענות המבקש בתמצית הן, כי לא נתקבלו אצלו כתב התביעה, במסגרתו הוא הנתבע 4, ואף הודעות צד ג' שהוגשו כנגדו לא הומצאו לו כדין. טען שפסק הדין מיום 21.09.2014, אשר נתן תוקף להסדר גישור שנחתם בין שאר הצדדים לתיק אף הוא לא הומצא לו, ובשל כל אלו נמנעה ממנו זכותו להגיש הגנתו מפני התביעה ונמנעה זכותו ליומו בבית המשפט.

המבקש טוען כי נודע לו על ההליך במקרה כאשר פגש בנתבע 7 אשר סיפר על כך לאחר שכבר ניתן פסק הדין, ואז התברר לו כי הוא אינו חלק מהסדר הגישור ולכן עוד בטרם הומצאו לו פסקי הדין שאת ביטולם הוא מבקש, הגיע להסדר עם התובע במסגרת התיק כך שיצורף להסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין בתמורה לתשלום של 7,000 ₪ לתובע. בקשה לאישור הסכמה זו בין המבקש לתובע הוגשה לאישור בית המשפט ביום 03.11.2014 ואושרה בהתאם להסכמת שני הצדדים.

לטענת המבקש הוא למד על פסקי הדין כאשר באת כוחו ניהלה משא ומתן עם בא כוח התובע על צירופו לפסק הדין שניתן במסגרת הסדר הגישור.

כנגד אישורי המסירה שנמסרו לבית המשפט בתמיכה לבקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה, טוען המבקש כי לא ברור מאישורי המסירה מהם כתבי הטענות שצורפו להם, וכי גם במקרה בו כתבי הטענות הודבקו על דלת ביתו וגם במקרה בו הם נמסרו לאמו, הם לא הגיעו לידיו, כאשר הסיבה לכך לטענתו נעוצה בכך שאמו המבוגרת סובלת מעיוורון ואינה יודעת קרוא וכתוב בעברית.

לאור טענות אלו עותר המבקש לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

המשיבות 1 ו- 2 טוענות כי כתבי הטענות מטעמן הומצאו למבקש ביום 22.11.2012 והוגש לתיק אישור מסירה בצירוף תצהיר מוסר לאימות, העובדה שאלו נמסרו לאם הנתבע אשר חתמה על אישור המסירה, ולפיכך ההמצאה בוצעה כדין, כאשר המשיבות מדגישות שיש לראות בטענות המבקש הודאת בעל דין לגבי מגוריו עם אמו לעניין התקיימות התנאים הקבועים בתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באשר לביצוע ההמצאה כדין.

ביחס לטענת המבקש כי אמו אשר קיבלה את המסירה סובלת מעיוורון, נטען כי האישור אשר צורף אינו מלמד על כך שהאם סובלת מעיוורון וכלל אינו קביל מבחינת דיני הראיות. עוד נטען כי טענות המבקש ביחס לאי ידיעת השפה לא גובו בתצהיר האם ולא ניתן כל הסבר לכך שדברים אלה לא נמסרו לשליח, הן ביחס לעיוורון הנטען והן ביחס לאי ידיעת השפה. יתר על כן, לא ניתן כל הסבר מה נעשה עם כתבי בי-דין שקיבלה האם.

עוד נטען כי המבקש לא העלה בבקשתו כל טענת הגנה והסתפק באמירות כלליות בדבר קיומן הנטען של כאלה מבלי לפרטן, ולכך מבקשות המשיבות 1 ו- 2 לתת משקל הן במסגרת השיקולים האם להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין והן במידה ויוארך המועד בייחס לשאלה האם לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקש.