- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
דחיית תביעה של בעל חברת הפקות אשר נפגע מכדור גומי במהלך עימות בכפר נעלין
|
ת"א בית המשפט המחוזי ירושלים |
8538-08-10
12.5.2015 |
|
בפני השופטת: גילה כנפי-שטייניץ |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
התובע: שמשון גת עו"ד אילן קנר |
הנתבעת: מדינת ישראל עו"ד מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) |
| פסק דין | |
1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות פציעתו מכדור גומי שנורה ע"י כוחות הביטחון במהלך עימות עם תושבים מקומיים בכפר נעלין.
2.התובע, יליד שנת 1950, נפצע ביום 15.8.08 בכפר נעלין, אליו הגיע לצורך צילום הפגנה נגד גדר ההפרדה שהתקיימה במקום, זאת במסגרת הפקת סרט דוקומנטרי על עבודתם של צלמים באזורי עימות. ההפגנה התפתחה לכלל עימות אלים בין המפגינים לבין כוחות הביטחון, במהלכו נעשה ע"י כוחות הביטחון שימוש באמצעים לפיזור הפגנות לרבות ירי כדורי גומי. במהלך האירוע נפגע התובע מכדור גומי אשר חדר לבית חזהו השמאלי מתחת לעצם הבריח. התובע טוען כי בעקבות פציעתו הוחמרה מחלת הפוליו ממנה סבל מילדותו, וכן נגרם לו נזק נפשי. יצוין כי תביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי להכרה בנכותו בעקבות האירוע נדחתה תוך שנקבע שלא נותרה לו נכות לצמיתות.
3.התובע טוען כי פציעתו נגרמה בשל התרשלות המדינה והתרשלות כוחות הביטחון אשר פעלו, לטענתו, בניגוד לנהלי הצבא בהתייחס לירי תחמושת גומי. המדינה כופרת באחריותה לנזק וטוענת, בין היתר, כי פגיעתו של התובע אירעה במהלך "פעולה מלחמתית" המעניקה לה חסינות מאחריות נזיקית. כן היא טוענת להעדרה של אחריות בנזיקין.
4.התביעה נפתחה בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו והועברה לבית משפט זה ביום 15.11.12. בהסכמת הצדדים, פוצל הדיון באופן שתחילה נדונה אחריות המדינה לנזקי התובע. במהלך הדיון פנו הצדדים להליך של גישור, ואף הוצעה אפשרות נוספת לפתרון המחלוקת בדרכי פשרה, אולם בסופו של דבר לא הגיעו הצדדים לעמק השווה. משכך, לא נותר אלא להכריע בטענותיהם.
5.אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את הראיות ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אף שהתובע נפגע במהלך העימות בשל טעות מצערת, לא ניתן להטיל על המדינה את האחריות לנזקיו. זאת הן מן הטעם שהתובע נפגע במהלך "פעולה מלחמתית" כמשמעותה בס' 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), תשי"ב-1952, והן מן הטעם שלא הוכח כי נפלה התרשלות בפעולות כוחות הביטחון.
גרסת התובע
6.התובע הוא עיתונאי ובעל חברת הפקות המספקת שירותים לחברות תקשורת. במועדים הרלוונטיים לתביעה, נשכרו שירותי החברה ע"י חברת תקשורת אמריקאית לצורך הפקת סרט המתעד את "עבודתם המסוכנת של צלמי קרב, צלמי מלחמות או אזורי עימות" (ס' 4 לתצהיר התובע). לצורך הפקת הסרט, ולאחר תיאום עם הגורמים המוסמכים, יצא התובע עם צוותו לכפר נעלין, על מנת לתעד את עבודתם של צלמי העיתונות זוריה מילר ואליסה אברט, כשהם מצלמים את העימות בין הפלסטינים המפגינים נגד גדר ההפרדה לבין כוחות הביטחון. מועד הפציעה היה המועד השני בו צילם הצוות את ההפגנה בנעלין (עדות התובע, בע' 18).
7.לפי גרסת התובע, הוא הגיע עם צוותו לנעלין בשעה 10:00. בסביבות השעה 12:30 התכנסו המפגינים בסמוך לאזור בניית הגדר, מדרום לכפר, וכעבור זמן החלו ליידות אבנים לעבר כוחות הביטחון. כוחות הביטחון הגיבו בירי גז, והמפגינים התפזרו והחלו לברוח, כשהצלמים גיבורי הסרט, זוריה ואליסה, רצים איתם ומצלמים אותם. התובע מציין בתצהירו כי להבדיל משני הצלמים, הוא וצוותו "לא לקחנו סיכון מיותר, והקפדנו כל העת לשמור על מרחק ניכר מהמפגינים, כדי שלא להיפגע בשגגה" (ס' 9 לתצהיר התובע). המפגינים התרחקו מהגדר לכיוון צפון מערב, אולם הסתבר, כך צוין, שכוחות הביטחון פרשו "מארבים מוסווים" בשטחי מטעי הזיתים וירו לעבר הפלסטינים כדורי גומי. הפלסטינים החלו לברוח לכיוון הכפר והחיילים רדפו אחריהם. בשלב מסוים, הפלסטינים נעצרו והמשיכו ליידות אבנים לעבר הלוחמים שהיו במרחק של כמה עשרות מטרים מהם והאטו את המרדף. צוין כי בשלב זה, התובע וצוותו התמקמו מאחורי אחת הטראסות וצילמו את ההתרחשויות, כאשר הפלסטינים מימינם והלוחמים משמאלם. לטענת התובע, המרחק בין הפלסטינים ללוחמים היה 40-, ואילו צוות הצילום היה "בצד", מאחורי טראסה, במרחק של כ- מהלוחמים וכ- מהפלסטינים. זהו השלב בו נפגע התובע לפתע מירי כדור גומי. התובע מציין בתצהירו כי אין הוא יודע מדוע נורה. לטענתו, לא היו לידו פלסטינים ולא ניתן היה לטעות בזהותו כחלק מצוות צילום שאינו מעורב בהתכתשות. התובע מוסיף ומציין בתצהירו כי "עיקר הכעס שלי אינו על כך שמישהו ירה בי. אני מאמין שבלהט המהומה, יתכן שמישהו שגה. חמורה יותר בעיניי העובדה שלאחר שנפגעתי סירב רופא של מג"ב להעניק לי סיוע רפואי" (ס' 14 לתצהיר).
8.התובע טוען בתביעתו כי לא היה מקום לטעות ולסבור שהוא נמנה עם המפגינים, הן בשל מקום הימצאו עם יתר אנשי צוות הטלוויזיה, והן לאור לבושו, ציוד התקשורת שנשא על גבו וכובעו רחב התיתורת. עוד הוא טוען כי הירי כלפיו בוצע ממרחק קצר - לפי שחזור שנעשה לאחר המקרה - ופגע בפלג גופו העליון, זאת בניגוד לפקודות הצבא המתירות ירי כדורי גומי מטווח מינימאלי של , ורק לעבר רגליו של אדם שזוהה כאחד המתפרעים או מיידי האבנים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
