ת"א 8447-12-16 הרשקוביץ ואח' נ' שם טוב

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להיכנס לדירת התובעים ברח' לייב יפה 63 בירושלים (הדירה).

1. ביום 6.10.16 נעשה הסכם שכירות לפיו השכירו התובעים את הדירה לנתבע. בהתאם להוראות ההסכם היה אמור הנתבע לקבל חזקה בדירה ביום 20.10.16. לטענת התובעים הנתבע נכנס לדירה שלא כדין, לאחר שנטל לידיו את מפתח הדירה במרמה, קודם ששילם את דמי השכירות המתחייבים לחודש הראשון וקודם שהפקיד בידיהם את השיקים עבור תקופת השכירות כמו גם את יתר הבטוחות כמתחייב על פי ההסכם. לפי הנטען, לאחר שהנתבע נכנס לדירה שלא בהסכמת התובעים הוא החל לבצע בה עבודות שונות, תוך שהוא גורם לנזקים. ביום 1.11.16 החליפו התובעים את מנעול הדירה וזאת, לטענתם, בהתאם לזכותם מכוח ס' 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. לאחר מכן התנהל בין הצדדים, באמצעות באי כוחם, דין ודברים בניסיון להגיע להסדר. העניין לא צלח. לטענת התובעים, ביום 2.12.16 פרץ הנתבע לדירה. סמוך לאחר מכן הוזעקה משטרה. הנתבע עוכב בידי השוטרים. בתוך כך חזרו התובעים והחליפו את מנעול הדירה. בהמשך שוחרר הנתבע בהחלטת בית משפט. זמן קצר לאחר מכן – כך לטענת התובעים – בשעות הלילה של מוצאי שבת האחרון, שב הנתבע וניסה לפרוץ לדירה תוך גרימת נזקים פיסיים. התובעים הוסיפו כי לאחר אלה התברר להם כי הנתבע מוגבל באמצעים; כי פונה לפני זמן קצר מדירה אחרת מחמת אי תשלום; וכי יש לו עבר פלילי (כשביחס לכל אלה הציגו אסמכתאות שונות).

    

2. על רקע זה הגישו התובעים תביעה נגד הנתבע בה עתרו, בין היתר, לצו מניעה שיאסור עליו להיכנס לדירה, כמו גם לסילוק ידו ממנה ולפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם (לשלמות התמונה יוער כי בראשית הגישו התובעים בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. בעקבות הערות בית המשפט בדבר אופיו של הסכסוך, הוגש ההליך הנוכחי והבקשה האמורה נמחקה – ה"ט 5327-12-16). בדיון מיום 5.12.16, סמוך לאחר הגשת הבקשה לצו מניעה זמני, ניתן צו ארעי שאסר על כניסת הנתבע לדירה (ע' 2-1 לפרוטוקול). דיון במעמד שני הצדדים התקיים אתמול. הנתבע הודיע שאינו רואה צורך להיות מיוצג בדיון לאחר שבית המשפט עורר עניין זה (ע' 2, ש' 13-12). במהלך הדיון השמיעו הצדדים את טענותיהם. הן התובע 3 הן הנתבע השיבו לשאלות שנשאלו על ידי בית המשפט כמו גם על ידי הצד שכנגד. הנתבע הגיש מטעמו מספר תמונות ומסמכים.

    

3. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהובאה לפניי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

    

4. עילת תביעה לכאורה –

    

   התובעים הניחו תשתית ראייתית המבססת לכאורה את טענותיהם.

    

   מהתמונה שהובאה לפני בית המשפט עולה, לכאורה, כי הנתבע נטל לידיו את מפתחות הדירה שלא כדין ובלא שהורשה לעשות כן. התובעים טענו כי קודם לחתימת ההסכם ובעת שביקר הנתבע בדירה הוא ראה את התובע 3 מוציא את מפתח הדירה ממקום מסתור בסמוך לדלת הדירה. בהמשך, לפי הטענה, נטל הנתבע את המפתח ממקומו ללא רשות מבלי שהחזקה נמסרה לו. זאת, קודם ששילם את המתחייב וקודם שמסר את יתרת השיקים והביטחונות כנדרש. טענת התובעים נתמכה במסרון שנשלח לנתבע שבו הודיע לו התובע 3 כי הוא טס לחו"ל וכי הוא משאיר את מפתח הדירה בידי בא כוחו (שהוא כפי הנראה גם קרוב משפחה) אשר ימסור את המפתח לנתבע לאחר הפקדת השיקים כנדרש (נספח ב' לבקשה). תשובות הנתבע בהקשר זה עוררו, לכאורה, סימני שאלה. הנתבע אישר כי נטל את המפתח מסמוך לאדן חלון הדירה וכי לא קיבל אותו מידי התובעים או מידי בא כוחם (ע' 2, ש' 27-26 לפרוטוקול). טענתו כי הדבר נעשה בהסכמת התובע 3 איננה נקייה, לכאורה, מקשיים. הטענה כי הוסכם על ימי "גרייס" וכניסה לדירה קודם למועד החוזי, לא נתמכה בדבר (ע' 3, ש' 2-1). הטענה כי הוסכם שייקח את המפתח מאדן החלון אינה עולה בקנה אחד עם המסרון האמור. כאשר נשאל הנתבע אודות המסרון האמור התמהמה בתשובתו והתחמק. רק לאחר שעומת עם הדברים אישר כי "סביר להניח" שהמסרון נשלח אליו (ע' 3, ש' 8-7). הוא אישר כי בניגוד לאמור במסרון – כי יקבל את המפתח מידי בא כוח התובעים לאחר שימסור את השיקים – הוא לא דיבר עם בא כוח התובעים ולא מסר שיקים כלשהם קודם שנכנס לדירה (ע' 3, ש' 11). טענותיו כי שוחח לאחר מכן עם התובע 3 שמסר לו היכן המפתח הועלו בעלמא ולא הלמו, לכאורה, את התשתית הראייתית. הן עוררו, לכאורה, סימני שאלה של ממש. טענות התובעים בעניין זה נתמכו, במידה מסוימת, גם בדברי הנתבע עצמו בסרטון שהוצג, שם אמר כי טרם קיבל לידיו את המפתח "בצורה מסודרת". מכאן עולה תמונה לכאורית לפיה הנתבע נטל את מפתח הדירה שלא כדין, בלא הרשאה, ותפס חזקה בדירה שלא כדין.