ביטון נ' חברה לביטוח בע"מ

בתאריך 13.11.16 ניתן על ידי מותב זה פסק דין (להלן: "פסק הדין הראשון") בו נדחתה תביעת התובע נגד הנתבעת לתשלום נזק בגין גניבת חפצים הכוללים תכשיטים וכסף מזומן, שנגנבו בהתפרצות לדירתו אותה ביטחה הנתבעת (אירוע מיום 3.9.13).

התובע ערער ובפסק הדין של כב' בית המשפט המחוזי (22.3.17) נקבע כי לא הייתה התייחסות ולא ניתוח בפסק הדין הראשון לגבי העובדה שהתביעה נדחתה עקב קיום התנאים בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, אשר דן במסירת עובדות כוזבות על ידי המבוטח בכוונת מרמה, כאשר על פי הוראות אותו סעיף - במקרה כזה מופטר המבטח מחבותו.

כן נשאל בפסק הדין הנ"ל מדוע יש לפטור המבטח מחבותו כליל - תחת חיובו בסכום הנזק שכן הוכח.

לאחר שהוחזר פסק הדין לערכאה זו ולמתן פסק דין - הגישו הצדדים השלמות טיעון.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

התובע טען כי בית המשפט המחוזי סבר כי לא היה די בקביעות העובדתיות של הח"מ כדי להוביל למסקנה אליה הגיע – שלילת מלוא הפיצויים מהתובע תוך פגיעה של ממש בשמו הטוב.

במקרה הנוכחי לא הייתה מחלוקת לגבי המקרה הביטוחי ועל כן נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת ועליה לשאת בנטל גבוה של ממש. מחמת שמדובר בהטלת סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית ומדובר בתוצאה מקשה ומרחיקת לכת, דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת מרמה מצד המבוטח.

התובע מצטט את פסק דינו של כב' השופטת קובו ((פרשת בודל) לפיו "חלק ניכר מתביעות המרמה נובע מהפרזה מכוונת של מבוטחים באשר לשיעור ההפסד שנגרם באירוע הנזק. אין מבחן המאפשר להבחין באופן חד בין הפרזה לגיטימית לבין הפרזות אחרות."

בתי המשפט, לטענת התובע, בחרו לעשות שימוש מצומצם בסעיף 25 ולזקוף כל ספק לטובת המבוטח.