ת"א 8254-03-14 גלבוע נ' טורקובסקי

1.התובע, אשר טען כי הנתבע נקט נגדו שורה של הליכי סרק טורדניים וניצל לרעה את הליכי המשפט ואת זכות הגישה לערכאות, הגיש נגדו תביעה נזיקית, בגין ביצוע עוולות של נגישה ורשלנות. בלב פסק דין זה עומדת סוגיית חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבע, שהגיש התנגדות לבקשת התובע להיתר בניה, ערר על דחיית התנגדותו ועתירה מינהלית.

רקע

2.התובע ואשתו הינם בעלי זכות חכירה בחלק מחלקה 12 בגוש 11572 (להלן: הנכס), עליו בנוי ביתם ברחוב אביר מרק 13 בקריית חיים (להלן: הבית). הבית הסמוך, ברחוב אביר מרק מס' 11, הבנוי באותו מגרש על חלק אחר של אותה חלקה, הינו ביתו של הנתבע - היורש היחיד של צפורה ואברהם טורקובסקי ז"ל, הרשומים כבעלי זכויות חכירה.

3.לאחר שרכש את זכויות החכירה בנכס בשנת 2012, הגיש התובע לוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (להלן: הוועדה המקומית) בקשה להיתר בניה של קומה נוספת בבית (בקשה 46/1697/06) (להלן: הבקשה להיתר בניה). הנתבע הגיש ביום 19.4.2013 התנגדות לבקשה להיתר בניה, בה טען, בין השאר, כי חלקים מהבית נבנו שלא כדין, כי התכנית שהוגשה אינה תואמת את המצב בפועל וכי הבניה מושא הבקשה תגרום לפגיעה ברכוש המשותף ולכיעור המבנה הדו-משפחתי, הכולל את בתיהם של הנתבע והתובע. עוד צוין בהתנגדות כי בכוונת הנתבע להגיש תביעה מתאימה בפני המפקחת על בתים משותפים.

הוועדה המקומית הודיעה לנתבע, במכתבה מיום 5.6.2013, כי ועדת המשנה שלה החליטה ביום 27.5.2013 לאשר את הבקשה להיתר בניה בכפוף לתנאים, וכי אין מניעה לאשר את הבקשה מאחר ולא קיימת פגיעה או הפרעה תכנונית לנכס של הנתבע. עוד הודיעה הוועדה על השהייה בהוצאת היתר הבניה למשך 30 יום על מנת לאפשר לשכן מתנגד לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת, לרבות למפקחת על רישום המקרקעין. במכתב אף צוין כי הנתבע רשאי לערער על החלטת הוועדה בפני ועדת ערר, בהתאם להוראת סעיף 152 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).

4.הנתבע, שראה עצמו נפגע מהחלטת הוועדה המקומית, הגיש ערר על החלטתה. בתום ישיבת ועדת הערר המחוזית (להלן: ועדת הערר) ביום 29.9.2013, בה נכחו והשמיעו דברים אף הנתבע ובא-כוחו, ניתנה החלטה שדחתה את הערר. בהחלטה נקבע, בין השאר:

"עיינו בבקשה, בערר ובתשובה ולא מצאנו בטענות העורר דבר. המדובר בניצול זכויות מוקנות המאפשרות הרחבה ובניה של קומה א' על גבי קומת הקרקע הקיימת, כאשר ההקלות שנדרשו הינן הקלות מינוריות לשיפור התכנון בהתחשב בעובדה ומדובר בתוספת על הבניה קיימת. הבניה הקיימת מתבקשת על גבי בניה תואמת היתר וכך אף אישרה הועדה המקומית לפנינו כי דוח פיקוח שיצא לאחרונה מאשר. עוד יש לציין בהקשר זה כי אותן חריגות אינן משפיעות כהוא זה על ביתו של העורר אשר מצוי בצד השני.

הועדה המקומית בהחלטתה אפשרה לעורר 30 יום ע"מ לפנות לרשות שיפוטית ו/או מעין שיפוטית מוסמכת לרבות המפקחת על רישום המקרקעין ככל שימצא לנכון, בטענה קניינית כלשהי, אולם העורר לא ראה לנכון לעשות כן. בהעדר כל הנמקה תכנונית ובהתחשב בכך ומדובר בדיון לו קדם דיון אחר בוועדת השכנים בעירייה, ובכך שהעורר הגיע לוועדת הערר על יסוד הסטיות המינוריות בבקשה מהמשטר התכנוני התקף בלבד, לא מצאנו ממש בכל טענותיו.

מאחר ומדובר בהליך סרק, אנו רואים לחייב את העורר בהוצאות המשיב בסך 1000 ₪ בצירוף מע"מ".

ביום 11.11.2013, כחודש וחצי לאחר החלטת ועדת הערר, הוצא לתובע היתר הבניה.