פלוני נ' אשר

בפניי תביעה שהגיש התובע יליד שנת 1992 נגד הנתבע, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בברך שמאל לאחר שהחליק ונחבל ביום 06.05.21 ("התאונה") כשהשתתף באירוע חתונה שהתקיים באולם שמחות בבעלות הנתבע, בשם "אחוזת אשר" בעיר רמלה (להלן: "האולם"). המחלוקת בין הצדדים היא האם החבלה הנטענת נגרמה תוך רשלנות הנתבע, או שמא מדובר באירוע שאינו קשור לנתבע כלל.

טענות הצדדים

התובע טוען, כי כחלק מחגיגות אירוע החתונה השתתף ב"טקס גילוח" שנערך לכבוד החתן. מדובר בטקס סמלי בלבד בו לא מגולח זקנו של החתן, אלא נעשה שימוש בקצף גילוח המדמה זאת. לאחר מכן, התובע הרים את החתן על כתפיו (עמוד 2, סעיף 6 לתצהיר התובע), ואז החליק ונפל על הרצפה.

לאחר טקס הגילוח נותרו ברחבה קצף ורטיבות, והרצפה הייתה חלקה באופן מסוכן. בהיותו עובד באיטליז, הוא מתורגל בהרמת משקלים כבדים, ולא הייתה לו כל בעיה להרים את החתן והסיבה היחידה לנפילה היא מצב הרצפה. הצוות שעבד באולם לא פעל לנקות את סביבת החוגגים לאחר הטקס, המדובר באירוע שהוא בגדר צפוי, אשר נגרם עקב רשלנות הנתבע. כמו כן, היה באחריות הנתבע להסביר למוזמנים אודות "סכנת פציעה" במקרה ש"מבצעים הרמת חתן על רצפה רטובה" (עמוד 3, שורה 17(ח), כתב התביעה).

על הנתבע לשאת בנטל הראיה ויש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין; צוות העובדים באולם הינו בגדר "שלוחיו" של הנתבע, ולכן יש לייחס לנתבע אחריות שילוחית; משהנתבע הפר כאמור את חובתו לדאוג לבטיחותם של האורחים שהשתתפו באירוע, בהם התובע, יש לחייבו בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מאירוע הנפילה.

הנתבע טוען שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה, ושהאירוע המתואר אינו מוכר לו או לעובדי האולם. לא נמסרה כל הודעה על אדם שהחליק באולם ונפצע בזמן אמת, והנתבע בעצמו התוודע לראשונה לאירוע כשנה וחצי לאחריו, באמצעות מכתב דרישה מטעם התובע [מיום 21.11.22, א.ס].

לא הובאו עדים רלבנטיים שיכלו לשפוך אור על קורות התובע באירוע. כך, לא הובאו החתן או צוות הצילום. לא הובא אח התובע שפינה אותו לבית החולים באותו ערב, ולא הובאו הורי התובע אצלם גר מספר חודשים. נוסף על כך, לא הובאו עדים ניטרליים. לא הוצג מסמך מ.ד.א למרות שפונה עם אמבולנס וככל שהיה מוצג, סותר היה את גרסת התובע שהאירוע התרחש באולם האירועים של הנתבע.