כחול לבן אומנים ויזמות (2008) בע"מ ואח' נ' לוי ואח'

אקספוזיציה:

1. קצת אחרי תחילת שנת 2015, כשהיה החוזה בין הצדדים כבן חמש שנים, תקף את התובעת פחד החידלון. בפעולותיה ניכרה התחושה ששיא יחסיהם של הצדדים, חברת הפקות וניהול אישי לאמנים מן הצד אחד, וזמר מוכר מן הצד האחר, מצוי כבר מאחוריהם. מכאן קצרה הדרך אל מדרונות מתרחקים שיימדדו במידות של עורכי דין - מכתבי התראה, ותביעות הדדיות, מזה בסך של 630,395 ₪, ומזה בסך של 300,00 ₪, ותצהירי עדות ראשית, וקדמי משפט, ודיוני הוכחות, ופסק דין.

    

2. חוזה היסוד בין הצדדים שכותרתו "הסכם ניהול אישי והקלטות", נחתם בחודש פברואר 2010 [להלן : "החוזה"]. הנתבע, אז כבן 25, כבר הוציא לשוק שני אלבומי זמר בביצועו והבין אל נכון כי משלא ניחן בכישורי ארגון וניהול, לא ימריא אל שחקי ההצלחה אליה הוא שואף ללא שיינשא על כנפי "ניהול אישי מוקפד". בחוזה היו אפוא לבשר אחד ציפיות שני הצדדים ותקוותיהם כי מעתה יחזיק מישהו בנתבע בזהירות כבתינוק, יגביה אותו וישקיע למען השאת ההכרה בו ובכישרונותיו האמנותיים, וכי מהזנה הדדית זו שבין אמנות השירה לאומנות הניהול, יתפרנסו שני הצדדים בעין יפה. אשר על כן נקבע בחוזה כי התובעת תעניק לנתבע שירותי ייצוג וניהול של פעילותו האמנותית, תשמש כמפיקה של הקלטות בביצועו ותישא בעול המימון של פעילות זו, ואילו הנתבע יעניק לה זכות בלעדית לעשות כן, כאשר הצדדים יחלקו ברווחי הפעילות המשותפת שווה בשווה.

    

3. בהתאם לסעיף 55 לחוזה הוא היה אמור לעמוד בתוקפו עד תום שנים עשר חודשים מיום יציאתו לחנויות של התקליט השלישי בביצוע הנתבע שיופק על ידי התובעת, או עד תום חמש שנים מיום חתימתו, לפי המאוחר ביניהם. במקרה בו החלו הצדדים בהפקת אותו תקליט שלישי תוארך תקופת החוזה אוטומטית עד לתום שנים עשר חודשים מיום יציאתו של אותו תקליט. אין חולק כי ביום 22.2.15, במלאת חמש שנים לחוזה, היו הצדדים מצויים בעיצומו של תהליך הפקת התקליט השלישי, ומשכך הוארך תוקפו בהתאם לאמור לעיל.

    

4. על פי התובעת, בסביבות אותה תקופה, וחרף המשאבים הכלכליים והניהוליים הרבים שהשקיעה בקידום הנתבע תוך נטילת כל הסיכון הכספי על כתפיה, החל הנתבע להשתמט מניהולה; התחמק מהשלמת הפקת התקליט השלישי, מיאן להמשיך ולהופיע בהופעות שיזמה, והתנה את המשך פעילותם המשותפת בקבלת כספים מעבר לאלה המגיעים לו על פי החוזה. מנגד עמד הנתבע על כך כי עקב משבר כלכלי שפקד אותה, חדלה התובעת מלשלם לו את משכורתו החודשית, צמצמה את פעילותה, הפסיקה לקדם אותו, היקף ההופעות שיזמה הלך וירד עד אשר יבש לגמרי, ובשל כך נעצרה גם השלמת התקליט השלישי.

    

5. עלילת הרשומון המתוארת לעיל מתכנסת על פי פלוגתות הצדדים לפגישה שנערכה במשרדי התובעת במהלך חודש מאי 2015. בה השתתפו שלושה - מנהל התובעת, מר ינאי רטפן [להלן: "ינאי"], הנתבע, ומי שהוצג כחברו ועתיד להפוך למנהלו האישי הבא, מר חן קריספי [להלן: "קריספי"]. על אודות אשר התרחש באותה וועידה, הציגו הצדדים גרסאות מקוטבות. כל אחד מהם הטיל על רעהו את משא הכוונה, היוזמה, והחתירה לניתוץ החוזה עד עפר, ודרש מבית המשפט קבלת תרופותיו החוזיות בגין כך.

    

6. משעל פי התובעת שם הנתבע לעצמו למטרה להביא לסיומו המוקדם של החוזה בכל דרך ו/או אופן פסולים ככל שיהיו, תוך הפרת ההסכם ותוך עשיית עושר שלא כדין על חשבון התובעת, ומשהנתבע הודיע ביום 8.10.15 על ביטול ההסכם בניגוד לדין תוך אחיזה בטענות סרק, וכל זאת שעה שהתובעת קיימה את ההסכם ופעלה בהתאם לו, עמדה התובעת על כך שהיא זכאית להשבה של מקדמות על חשבון רווחים על פי החוזה ששילמה לנתבע מדי חודש בחודשו, המגיעות לסך של 279,395 ₪, כולל מע"מ. כן עתרה לקבלת פיצוי מוסכם בסך של 351,000 ₪ , כולל מע"מ, בהתאם לסעיף 80 לחוזה.