ת"א 8195-05-11 שלייפר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פתח דבר

התובע, יליד 16.3.1974, הגיש את תביעתו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). מחלוקת הצדדים עניינה בשאלת חבות הנתבעים לתאונה שאירעה ביום 21.6.2010 וכן בנוגע לשיעור הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה.

דיון והכרעה בשאלת החבות

בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע אודות נסיבות התאונה. על פי תיאורו, נפגע בתאונה בעת שעסק בחלוקת סחורה במשאית בה נהג הנתבע 1. במסגרת עבודתם בחלוקת מוצרי חגלה, פרקו סחורה בהר אדר ובדרך חזרה עצרו באבו גוש. התובע הצהיר, כי הוא פתח את הדלת וקפץ למטה, רגלו התעקמה והוא התגלגל על הכביש. הנתבע 1 הבחין בתובע, ירד מהמשאית וסייע לתובע לעלות חזרה למשאית. לאחר האירוע הוריד הנתבע 1 את התובע בביתו עקב מכאוביו.

התובע נחקר אודות נסיבות התאונה והעיד כי התאונה אירעה במהלך עבודתו עת ביקש לרכוש שתייה: "ש. נכון שבעת האירוע הייתם במהלך יום עבודה. ת. כן. ש. באתם לפרוק סחורה מהמשאית. ת. לא. נסענו ממקום הפריקה וירדנו למטרת קניית שתייה.. ש. בדוח המעביד ב.ל. 250 כתוב שנפלת מהמשאית. ת. קפצתי מהמשאית ונפלתי. ש. כתוב, ירד להוריד סחורה ונפל. ת. המעסיק לא היה באותו מקום." (פרוטוקול הדיון מיום 14.7.2014, עמ' 9, ש' 5- 17).

הנתבע 1 חיזק את גרסתו של התובע ביחס לנסיבות התאונה, בתצהירו ובעדותו: "..ירדנו ממעלה החמישה ממלון שפרקנו, נסענו לאבו גוש, התובע ירד מהמשאית למכולת לקנות משהו, אם אינני טועה. אני הייתי על ההגה והוא ירד מהאוטו וסובב את הרגל ונפל" (פרוטוקול הדיון מיום 30.1.2014, עמ' 6, ש' 25- 26).

הנתבעים כופרים בחבותם לתאונה וטוענים כי אינה תאונת דרכים.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענת הנתבעים, בטופס הביטוח הלאומי, תואר כי התאונה אירעה עת התובע ירד להוריד סחורה ונפל מן המשאית. בעוד בסעיף 1 לתצהיר עדותו הראשית של התובע הצהיר כי התאונה אירעה עת התובע והנתבע 1 עצרו באבו גוש בדרכם חזרה מהר אדר. כמו כן, נטען כי בחקירה הנגדית העיד לפתע התובע כי עצר למטרת קניית שתייה.

הנתבעים טענו כי יש להעדיף את הרישום בטופס הביטוח הלאומי, ולפיכך לשיטתם מדובר בפריקת מטען ידנית, בגינה אין להטיל חבות על הנתבעים על פי חוק הפיצויים.

יש לקבל את גרסת התובע בנוגע לנסיבות התאונה לפיה, התאונה אירעה במהלך ירידתו מן המשאית. עדותו של התובע ועדותו של הנתבע 1 לא נסתרו. לא מצאתי שחקירת התובע, קעקעה את אמינותו. התובע הותיר בי רושם של אדם אמין ואין לקבל את טענת הנתבעים לפיה נסיבות התאונה הן כפי שנכתב בטופס הביטוח הלאומי שכן התובע לא מילא את הטופס והנתבעים אף לא זימנו וביקשו לחקור את עורך הטופס, המעביד. משכך אין אני מוצאת ממש באי ההתאמה עליה הצביעו הנתבעים ומקובל עלי הסברו של התובע. גם בין תצהיר התובע לבין עדותו לא מצאתי כי נמצאו סתירות ממשיות אלא הסברו לסיבת עצירתו באבו גוש, בכדי לקנות שתייה שלא מצא לנכון לפרט בתצהירו. הנתבעים אף לא הצליחו לפגוע באמינות דבריו. מעבר לכן יוער, כי טענות הנתבעים נטענו בשפה רפה.

על יסוד המפורט לעיל אני קובעת כי התובע הוכיח את גרסתו, בדבר אופן התרחשות התאונה מעבר למאזן ההסתברות.